להתקלח אצל אחרים בשביל לחסוך בחשבון המים זו לא בושה, נכון? נכון?..

149 27 5
                                    

רכשתי חברים רבים במשך השבועות האחרונים ובכך נגמר הצורך שלי להעביר את הזמן בחברת ספרים, התחלתי לאהוב את האנשים שהקפתי את עצמי סביבם ואת החברים של ליז. עד כה, הייתי מעביר את מחצית משעותיי בקריאה, כדי להיות בעולם אחר, בשביל לחוות אהבה ראשונה מחדש, התפרצות זומבים או חווית התיכון שהצלחתי לפקשש. ועכשיו אני מתחיל להיות מאושר עם החיים הקטנים שאני יוצר באמריקה, את הישיבות כל סופש בבר גייז, על אף שחצי מהמשתתפים הם סטרייטים. את המסיבות יום הולדת עם טקסי חלוקת מתנות, הימים בהם חברים קופצים לקפה בבוקר לפני העבודה, או מצטרפים אלי לאימון ביחד, כי ליז מזמן פרשה מחדר הכושר. כבר לא הייתי צריך לקרוא על מישהי שמגשימה את חלומותיה או מתחילה ללמוד בהארוורד, אני הייתי מרוצה מחיי הפרטיים, ללא צורך לברוח במחשבתי.

לא היה לי מישהו שהתחברתי אליו במיוחד, אני מרגיש שהכרתי יותר מידי ובבת אחת, כפיצוי על הבידוד שהעברתי את עצמי בחודשים שלפני, ובשל כך שבעיקר היינו במועדונים, רוקדים ושיכורים, לא הכרתי אף אחד לעומק. אבל לאט לאט כשהחבורה החלה להצטמצם, עברנו למקומות פרטיים יותר, ובכל זאת עד כה היחיד שנפגשתי איתו בפרטיות היה ניק, הברמן, כמובן שלא במובן רומנטי. נושא האקדחים הוא דבר מאד רגיש באמריקה, עם כל תרבות היריות בבתי הספר, אפילו לאחד החברה', בחור בשם ג'יימס, היה היסטוריה והחבר הכי טוב שלו נורה מול פניו. כך שחששתי להסתובב עם האקדח מוצג בפני כולם, לא ידעתי איך אנשים יתפסו את העניין, אבל במידה מסויימת הרגשתי יותר בטוח בניו יורק מאשר בישראל.

כשגיליתי יום אחד שניק מחזיק באקדח בכספת במועדון, העיניים שלי נצצו וזה ניכר עלי. הוא התלהב מהאנרגיה שהתפרצה ממני וקבע שאנחנו הולכים למטווח ביחד, מתחרים על מי הצלף הכי טוב, אחרי שעתיים בהם היינו בטיקו הפסקנו מלנסות להגיע לניצחון, אבל עדיין חזרנו להגיע כמעט כל שבוע, לשחרר אנרגיות ולצחוק.

"אני חייבת להתקלח אצלך, החימום מים אצלי פשוט עושה בעיות" ליז התפרצה לדירה אחרי שסיימתי לפתוח את המנעול החמישי.

"פשוט תגידי שאת חוסכת" צחקתי והיא החזירה לי אצבע שלישית.

חזרתי למלאכת הכנת הפרנץ טוסט שהיא קטעה ומבלי לשים לב התחלתי לשיר עם הרדיו שניגן שיר של ביליי אייליאש. היה דבר בגוון קול שלה שאהבתי, והוא עזר לי לשנות את הקול שלי בצורות רגשיות שאני לא יודע לתאר. בעבר הייתי בעיקר שר לעצמי בלי שירים ברקע, כך הייתי כותב את רוב שיריי, בזמן שאני מנקה או מבשל, אני זוכר שיום אחד מייקל קנה מכשירי הקלטה זעירים שהוא החביא ברחבי הבית על מנת שנוכל להוציא לחנים וטקסטים ששרתי בהיסח דעת.

מרגע עזיבתי עדיין לא הצלחתי לשיר דבר חדש, היה לי מחסום בלב שלא הצלחתי לעבור, אך כן הייתי שר לעיתים עם הרדיו או שירים ישנים שלי, לא שמתי לכך חשיבות כדי שזה לא יעלם לי.

רץ כדי למצוא אותך - BxBWhere stories live. Discover now