הערת הכותבת:
הנרי אומר בפרק 'אם זה לא אתה זה אף אחד', חלק מהספר הזה נכתב בהשראת שירים וזה אחד מהמשפטים, אז מוזמנים להקשיב לשיר שצירפתי שחלק מהפרק הזה, וכל הספר בעצם (בלי ספוילרים לסוף...) נכתב בהשראתו.
לפרק :
בבוקר המרתון כריס לא רוצה לשתות קפה.
"אל תגרום לי לשתות לבד, זה מדכא!" אני מתלונן והוא מוחה בידו, "אני שותה איתך מים".
"אין מצב, מי הכניס לך את השטויות האלו לראש? הטלוויזיה? האינטרנט? אלוהים, ידעתי שאסור היה לי להכיר לך את ערוץ הבריאות הסודי שלי"
כריסטיאן צוחק כשהוא מוזג לשנינו מים, לי בספל של ג'יימס, "אוקיי אתה כועס עלי?" אני מסתכל עליה בזעם.
"כועס?"
"הבאת לי את הספל המקוללת"
"מקוללת? חשבתי שאנחנו אוהבים אותו..." כריס נראה מופתע.
"רגע, אתה רציני?"
"כן"
"אני שמח שדברים כאלה עולים לפי שאנחנו מאורסים אפילו, אני צריך לחשוב על כל העניין הזה שוב, אתה אוהב את הספל הזה?!" אני צועק ומרים את הספל בדרמטיות.
"וואו אוקיי, אני אבטל את ההזמנה שלי מאליאקספרס לשני ספלי מימ חתולים בצבע שוקו" כריס מוציא את הטלפון בדרמתיות.
"איכס מה חשבת לעצמך?"
"סלח לי שרציתי שהכוסות שנשבור בחופה שלנו יהיו ספלי שוקו חמודים! סלח לי על היותי רומנטיקן חסר תקנה!! אבל אם הספלים האלו עולים במחיר של החתונה שלנו, אני מבטל מבטל מבטל"
"שום ספל חתולים לא ישבר כדבר סימבולי לחומת ירושלים ביום החתונה שלנו!"
אחרי ארוחת הבוקר ללא קפה לשנינו, ואז ספל קפה אחת שמתחלקת לשניים אחרי פרצופים מתחננים שעשיתי, אנחנו מוכנים לצאת לדרך וכריס נראה מעט לחוץ.
"אלוהים אתה מאד דרמתי אחרי חצי ספל קפה" אני מגחך.
"אמרתי לך שאסור לי" הוא מתכופף לקשור שרוכים.
"להזכיר לך שרכשת נעלי ספורט ללא שרוכים?"
"אלוהים אני יודע" הוא אומר ופורם את השרוכים שלי, קושר אותם מחדש.
"אל תדליק אותי במעלית, דיברנו על זה" אני אומר כשהוא עולה חזרה אלי ומנשק אותי בחושניות יתר, "אוקיי או שכן" אני אומר ומנסה להכניס לו ידיים לכיסיו האחוריות כי זה השיא שנעשה במקום ציבורי, אבל הוא מתרחק ומשתעל, "הגענו" הוא אומר ומתחיל לרוץ לאוטו.
"המרתון לא התחיל עדיין!" אני צועק לו.
הנסיעה עוברת בדממה, אני מנסה להשחיל מידי פעם מילה או שניים אבל אני רואה שהוא בריכוז שיא, אבל לפעמים מסתכל עלי דרך המראה ומחייך אלי, אז זה בסדר.
YOU ARE READING
רץ כדי למצוא אותך - BxB
Romanceלהנרי היה הכל, את כל הכסף, מעריצים, מכוניות, גברים והחברים שהוא רק יכל לבקש. אבל שום דבר לא שינה את הצורה בה המוח שלו בנוי, והעובדה שזה כבר השבוע השלישי שהוא במיטה עם אותם בגדים, מדמיין את עצמו רץ לכביש הסואן, אם רק היה לו כח לקום... בהחלטה של רגע...
