אחרי שאתה עובר כמה תאונות בחיים שלך, וכמות מגוחכת של כמעט-מוות בעקבות סמים שלקחת בתור ילד מטומטם, או הרעלת אלכוהול, כי איך אפשר להיות נער אמיתי בלי יום אחד לשתות יותר מידי ללא אחריות? הדבר השנוא עליך הוא בתי חולים.
שנאתי את הצבעים הבהירים שלו, האור החזק, הרעש בלתי פוסק, הדיבורים בין אנשים, כל הסצנות הרגשיות שמתקיימות במסדרון, אנשים שמנסים להתחבר אלייך כאילו זה בר ואתה בחורה שווה שיושבת לבדה, או רופאים שמדברים עליך לצידך.
שנאתי את הדיבורים עם הרופאים, את הצורה בה הם מתנשאים מעלי, ומקשרים כל פרט לגבי לעובדה שאני מעשן או שותה, שנאתי את זה שאולי הם צודקים. שנאתי את העובדה שגם שכשסבלתי מכאבי תופת הם לא הסכימו להביא לי כדורי הרגעה כי "יש לי היסטוריה".
שנאתי את הפרחים שאנשים מביאים לי, שנאתי את השוקולדים שהייתי בולס, שנאתי את האוכל, שנאתי את האחיות, שנאתי את הדברים המעצבנים שתקועים לך בוריד, במיוחד האלה שכשאתה לא אוכל אז הרופא מצקצק בלשון ואומר ש"אם אתה לא אוכל אין לנו ברירה", שנאתי את הרווחה שמגיעה כשאתה קטין ושנאתי את הפסיכיאטר שהיה דוחף לי תרופות אחרי שהיה מרצה לי שעות נגד סמים. שנאתי את השוטרים שהיו מעורבים כשהמצב היה רע: ושנאתי את המיטה הקשה והכרית הדקה, שהרגישו אז כמו הבית. שנאתי שלא היה לי איך לנגן שם, או לצייר, או לקרוא משהו מלבד מגזינים לנשים שרק גרמו ליותר הפרעות אכילה בצורה מסוימת. שנאתי את הריח, ובעיקר את החיידקים שמתרוצצים באוויר.
והכי שנאתי את העובדה שאני מעביר ימים שלמים בשכיבה במיטה, נתון לחסדי אנשים שמגיעים לבקר אותי, או בכלל מגלה שאנשים שאני לא סובל מגיעים לבקר, שנאתי את זה שהפעם האחרונה שהייתי בבית חולים בשל תאונת אופנוע, נגמרה בכך שאני וקייל חזרנו והתנשקנו במסדרון בית החולים, ואני מבטיח לו שאני לא אסע יותר על האופנוע. יותר שנאתי את זה ששוב לא הצלחתי לעמוד בהבטחה שלי, ורכבתי על אופנוע כמה פעמים מאז.
כשאנחנו מגיעים אני מנסה לקחת נשימות עמוקות ולספר לעצמי שזה בסדר, אנחנו מגיעים רק כדי שהרופא יבדוק אותי, ירשום לי תרופה כזו או אחרת וכריסטיאן ירגע, נוכל לחזור לראות סרט בבית, רצוי אחד עם בחורה בלונדינית שהיא מלכת העולם, כדי שכריס יצביע עליה ויגיד שהיא דומה לי, הוא לא אומר 'אתה דומה לה', אלא: 'היא דומה לך'. כאילו אני מרכז העולם.
כריס עושה את כל הדיבורים, מתווכח עם הפקידה שהוא רוצה שעכשיו הרופא יבדוק אותי, מספר לה על התחושות שלי, ומנסה להחמיר ככל הניתן כדי שיקבלו אותי עכשיו, מספר איך 'התעלפתי בזמן אימון' ו'אני מתקשה לנשום'.
הבחורה המסכנה שרק רצתה להמשיך את פרק הריק ומורטי שלה מכניסה אותנו לחדר, שואלת אם אני רוצה שהוא ישאר איתי, ואני מסכים. כשהרופא שואל שאלות, כריס עונה, הוא רואה שאין לי כח או מצב רוח. בכנות אני מעדיף שהוא ידבר בשבילי.
YOU ARE READING
רץ כדי למצוא אותך - BxB
Romanceלהנרי היה כל מה שאדם יכול לחלום עליו - הוא זמר מפורסם, אהוב על אין-ספור מעריצים. עם כסף, תהילה, מסיבות נוצצות, ומכוניות יוקרה, חייו נראו מושלמים כלפי חוץ. אך כל זה לא מנע ממנו להרגיש ריק מבפנים. אחרי שבועות של דיכאון, סגור בחדרו ובאותם בגדים, הוא מח...
