לפעמים אני חושב שכל מה שאני עושה זה לפגוע באנשים סביבי, אבל אני חושב זאת רק לעיתים מאד רחוקות.
רוב הזמן אני חושב שכל מה שאני עושה זה להיות מועקה על אנשים אחרים, ורוב הזמן אני חושב על מתי יהיה הרגע בו האדם שמולי יעזוב אותי, בין אם מרצונו או מחוסר ברירה. אני לא יודע מתי החרדות נטישה החלו, אולי כשחשבתי שמיכאל התאבד, אולי כשדניאל התאבד באמת, ואולי כשאבא שלי לא אהב אותי יותר, תמיד אפשר להאשים את אבא, לא? לא רציתי להתחיל להאשים את אמא, זאת מחשבה שאני לא מוכן להתחיל לחשוב.
על אף שאף שעברו שנים רבות ואיש מחבריי הקרובים באמת לא עזבו אותי, להפך, נשארו אותי בכל רגע אפשרי. על אף זאת, אני תמיד מרגיש שהאדם שמולי יעזוב. הוא ילך. ולכן עדיף שאני אהיה האחד אשר יעזוב ראשון.
כמובן שזאת לא הסיבה היחידה לעזיבה שלי, לעזיבה מישראל אני כן פחדתי שיעזבו אותי אז החלטתי להיות האחד החותך, אך בעיקר לא רציתי להיות מועקה על כולם ופשוט רציתי.. אוויר. חלל. מקום.
אני מאמין שהשתנתי במשך החודשים שאני נמצא באמריקה, אני שם לב לכך כשאני חושב רבות על החרדות שלי והתסביכים, ומבין שאם עד עכשיו ידעתי בדיוק מה דפוק איתי, אז כרגע אני קצת מבולבל. כי אני אומר דברים, ואז מבין שהם מתנגשים ואולי קצת לא קשורים. לדוגמא, אני אומר שאני פוחד שליז תעזוב אותי, אבל באותו רגע, אתמול, היא הייתה האחד שהתעקשה לדבר, ואני הסטתי אותה ממני. האם הרחקתי אותה כי פחדתי שהיא תעזוב? או מכיוון שחשבתי שאני מכביד עליה? אני לא חושב.
ויותר כשאני חושב על זה אני מבין שכל רגע בו רציתי להתרחק ממנה, היה רגע בו היא לחצה עלי, להכיר אותי. היה רגע בו היא ניסתה לברר דבר על העבר שלי.
אבל הגיע הזמן לקום מהמיטה, השעה כבר שש בבוקר, ובדרך כלל זו השעה בה אני כבר חצי שעה בתוך אימון הבוקר שלי, אסור לי לסטות מהמסלול. אז אני לוחץ על ה"עצור" בשעון מעורר במקום הנודניק, וקם בייאוש אבל עם חצי מוטיבציה שבאה והולכת. לא מחליף בגדים מהלילה, שם נעלי ריצה ויוצא עם האוזניות ושירי מטאל, ההכי כבדים שהיו לי בספריית מוזיקה.
קר בחוץ ואני מרגיש את האוויר חודר לי לעצמות, אבל אני מתעקש להמשיך לרוץ ולרוץ עד הרגע בו הרגליים שלי מתחילות לכאוב וגם הבטן, אני פונה בצורה חדה ומסתובב לאחור, לחדר הכושר. לצערי, בדרך מסויימת השעה שש וחצי בבוקר היא השעה הכי עמוסה בחדר כושר, וכשאני מגיע אני רואה את נייל מרים משקולות, אז החלטה זריזה גורמת לי לצאת.
במקום זה אני ממשיך לרוץ, ולרוץ, עד שאני מגיע למכון אגרוף שמצאתי לפני כמה שבועות באינטרנט, אך עדיין לא יצא לי לחקור אותו, אז אני מניח שעכשיו זה הזמן המתאים.
"היי, חדש פה?" בחורה חייכנית מקבלת את פניי, דבר הנדיר לראות בשעות הבוקר המוקדמות.
"כן, נרשמתי באינטרנט לפני כמה שבועות ועדיין לא יצא לי לבוא, הנרי, נעים מאד" אני מושיט לה יד ללחיצה, והיא משיבה חזרה בלחיצה חמה המתנגשת עם ידי הקפואה.
YOU ARE READING
רץ כדי למצוא אותך - BxB
Romanceלהנרי היה כל מה שאדם יכול לחלום עליו - הוא זמר מפורסם, אהוב על אין-ספור מעריצים. עם כסף, תהילה, מסיבות נוצצות, ומכוניות יוקרה, חייו נראו מושלמים כלפי חוץ. אך כל זה לא מנע ממנו להרגיש ריק מבפנים. אחרי שבועות של דיכאון, סגור בחדרו ובאותם בגדים, הוא מח...
