רץ כדי למצוא אותך - BxB

מזל טוב

היום הוא יום ההולדת של מייקל.

אני מתחיל לזוז בחוסר מנוחה מהמטבח לסלון, ומהסלון למטבח. וליז מסתכלת עלי בחוסר הבנה, היא רק הגיעה בשביל ארוחת בוקר מפוארת ובמקום זאת היא מקבלת את הנרי שלא מסוגל לעשות דבר מלבד ללכת בעיגולים.

"רוצה לספר לי מה מפריע לך? כדי שאוכל אולי לעזור?" היא מנסה כמובן, אך זה לא עוזר.

אני עוצר לידה, היא יושבת בספה, בטח חושבת האם לקום או להשאר.

נאנחתי ולא ידעתי כיצד להתחיל לדבר או האם בכלל לדבר. אם הייתי בארץ, מה הייתי עושה? הדמיון הרגעי שלי בארץ ממלא את החזה שלי בתחושת חמימת מעצבנת. אבל לא, לעזאזל. אני לא יכול לתת לה. היא צריכה ללכת, ללכת. לעזאזל. ללכת. אני לא בארץ.

"בואי נחגוג" עניתי.

"נחגוג?" היא השיבה בבלבול.

"כן!" הצלחתי לגייס מעט התלהבות, שהתחילה להלהיב אותי באמת, "תקחי יום חופש, אנחנו נוסעים" אחזתי בידה והובלתי אותה ליציאה עם חיוך רחב על פני. כולי מוכן לחגוג.

"רגע רגע הנרי" היא עצרה במקומה, מנסה לגרום לי לחשוב בצלילות והגיון.

"בבקשה? אני צריך את זה" לא תכננתי להפעיל עליה רגשנות אבל ידעתי שאם היא תדע שזה חשוב לי היא תעשה את זה, ומעבר לזה, היא תרצה. היא תלחץ עלי בעצמה, לצאת ולחגוג. אם היא ידעה שזה חשוב לי.

אז היא חייכה והשיבה שנצטרך לעבור אצלה, בשביל שינוי הלבוש.

אחרי חצי שעה, שני זוגות מכנסיים, ארבע חולצות וחמישה שרשראות, היא הצליחה לבחור את האאוטפיד הנבחר.

"אז איך הנרי החוגג מתנהל?" היא הסתובבה בסלונה הקטן, מציגה בפני את השמלה השחורה הקצרה שלבשה, ונעלי העקב העדינים.

איך באמת, הנרי חוגג?

לפעמים הרגשתי כאילו אני לא מכיר את עצמי.

בכל ימי ההולדת של מייקל היינו יוצאים למסיבות, רק בשנים האחרונות חגגנו בבית עם משחקי וידאו, שתייה, ומתנות מוגזמות. ואולי גם קצת כדורים והסנפות עזרו לעניין, בכל זאת, יום הולדת. צריך קצת לחגוג.

ולכן כשהסתכלתי לעבר ליז העדינה שנגעלת מסיגריות, חששתי כי לא איתה אני יכול לחגוג את יום ההולדת של מייקל.

כן, אני יודע, אני ככל הנראה צריך לחגוג את יום ההולדת שלו, עם אדון יום ההולדת, אבל לא אשמתי שהוא לא כאן. כאילו, כן, זו אשמתי.

אני באמת יכול לקחת על עצמי לגרום למישהי תמימה, לאבד קצת מהתמימות שלה? ובכלל, מי אמר שהיא תסכים.

"איך את עם.." התחלתי להגיד והרגשתי את עצמי קצת מגמגם, מרגיש מגוחך מההצעה שעולה בלשוני.