כריס נמצא בפריז וטיסות לכל מיני מדינות כבר שלושה שבועות, אבל זה לא מונע מאיתנו לדבר כל יום בשיחות טלפון, בהן אני מספר לו על החיים בשכונה וכבר כיסיתי כחצי מהקעקועים שלי בסיפורים עליהם, וזה מזל כי אני מתחיל בתהליכים של להסיר אותם, אז הזמן קצוב.
אנחנו כל יום פותחים בארוחת בוקר ביחד בשיחת ווידאו, אצלי כל יום קבוע, ואצלו לפי השעות בהן הוא נמצא, אני מצטרף אליו כשזה אצלי ארוחת צהריים או ערב, או סתם נשנוש בין לבין. ליז עובדת כמארחת עד שעה מאוחרת, כך שהיא כבר לא נמצאת איתי בארוחות הבוקר, אז כריסטיאן ממלא את החלל בצורה חמימה.
המרחק ממנו עושה לי טוב, אני מצליח להתחבר אליו, להתגעגע, ולחשוב עליו. אני חושב עליו כל יום, כשאני מוצא את הזמן לתכנן דברים אחרים, במיוחד עכשיו, כשהדבר הכי חשוב אצלי הוא עניין המיניות. אני מצטער שלא צילמתי אותו ביום המרתון, זאת הייתה יכולה להיות תמונה.. יפה.
לעזאזל, זה נשמע רע שהמרחק ממנו עושה לי טוב. אני לא מתכוון לזה במובן הזה, כאילו, לפעמים אני מוצא את עצמי מדמיין אותו, כשאני מרגיש רע. מדמיין את היד שלו מועברת בשיער שלי (בדמיון הזה השיער ארוך), או את החיבוק החם שלו שאני זוכר.
ועכשיו, כמה שבועות אחרי שהתחלנו "לצאת", אני מרגיש מוכן, מוכן לזה שנפגש רק שנינו, שוב.
כשהוא חוזר לארץ אני מחכה לרגע הנכון להגיד לו את זה, להכריז את הדבר המרגש (ואני מקווה שהוא יתלהב כמוני), אני באמת באמת רוצה לראות אותו, לחבק אותו, אפילו לנשק, וכן, יש בי חלק קטן שרוצה לגרום למבט שלו על הפנים להפוך לאחד של עונג, אבל אני עדיין לא יודע אם אני רוצה את זה, כי זה מה שמצופה ממני, או מה שאני באמת רוצה.
הוא מתקשר אלי חמש דקות אחרי שהוא נוחת.
"חמש שעות טיסה עברו כל כך לאט בלעדייך" הוא אומר כשאני עונה.
"אז תבוא אלי" אני עונה.
אני שומע אותו נושם מהצד השני, אולי מבולבל, "לבוא אלייך?"
"כן"
"אתה בטוח?"
"כן"
הוא נשאר על הקו איתי אבל לא ממשיך לדבר, אני מקשיב לו כשהוא עוצר מונית ואומר לנהג את הכתובת שלי, מקשיב לו כשהוא מסדר את המזוודה שלו, מבקש מהנהג להגביר את הרדיו כי הוא שומע שם את אריאנה גרנדה, מקשיב לו כשהוא יורד, משלם ומאחל לנהג יום טוב, מקשיב לו כשהוא מזמין את המעלית ולוחש לי שהוא צריך לנתק כשהוא נכנס אליה. חצי דקה אחרי, אני שומע את הדפיקות העדינות בדלת וקופץ לפתוח אותה.
ועכשיו אנחנו עומדים אחד מול השני, הוא נראה מצויין יחסית לאחד שעכשיו העביר חמש שעות בטיסה ועוד חצי שעה נסיעה, עם מזוודה ביד וחיוך, אמנם העיניים שלו חצי נעצמות, אבל היה במראה העייף שלו משהו מאד מרגיע.
YOU ARE READING
רץ כדי למצוא אותך - BxB
Romanceלהנרי היה כל מה שאדם יכול לחלום עליו - הוא זמר מפורסם, אהוב על אין-ספור מעריצים. עם כסף, תהילה, מסיבות נוצצות, ומכוניות יוקרה, חייו נראו מושלמים כלפי חוץ. אך כל זה לא מנע ממנו להרגיש ריק מבפנים. אחרי שבועות של דיכאון, סגור בחדרו ובאותם בגדים, הוא מח...
