כשהחיים זורקים אותך למערכת יחסים מדהימה עם בחור מדהים, כשאתם גרים כבר חודשיים ביחד ומדברים על החיים שאתם מתכננים לכם, כמו כמה ילדים אתם רוצים והאם תאמצו חיה (הוא רוצה כלב, אני קצת מפחד), אתה מבין שזהו זה: יש לך את זה. עשית את זה. זה נמצא כאן, זה נמצא עכשיו. ואני רוצה להעביר איתו כל רגע בחיי, וכל שניה מההווה.
"לא טסת כבר חודש" אני מציין כשהוא מכין לנו ארוחת בוקר במטבח שלנו, בדירה שאנחנו משכירים. אני יושב על השיש ומסתכל על השרירים שלו עובדים, כשהוא מעביר את זרועו בין מחבתות שונות להכנת מילקשייקים, שולט על הכל בבת אחת וגם חותך סלט.
"כן" הוא עונה.
"למה לא?" היה לי חשוב שהוא לא יפחית מהעבודה, אבל לא כי אני רוצה את הכסף, מן הסתם זה הדבר האחרון שאכפת לי ממנו. אני פשוט נהנה לראות איך העבודה משמחת אותו, איך כל עסק שהוא עוזר לו צומח והשמחה שנובעת לו מכך.
"החלטתי לעזור רק לעסקים מקומיים, פחות טיסות, הרי בכל אופן עזרתי לעסקים מצרפת רק כי גרתי שם, ואז הייתי בין מדינות.. ועכשיו כשיש לי דירה קבועה איתך, אין צורך"
"מה עם בית הקפה?"
"הוא מתנהל מצויין בלעדי, כל פעם שאני מבקר שם זה מיותר לגמרי"
"נשמע כמו שיחה שאתה צריך לנהל איתי אבל, לא?" אני שואל בחשש.
"כשנהיה נשואים" הוא ענה. וזה דבר שהוא עשה הרבה לאחרונה, כמו לקחת את האצבע שלי ולשחק איתה, להגיד איך היא קצת ערומה, או לשאול אותי באגביות האם בחתונה אני אשים שמלה או חליפה, להגיד שאחרי שנתחתן הוא יקנה לנו בית בפרברים כי לא נגדל את הילדים בעיר, או לשאול אותי האם אני רוצה לגדל אותם בכלל באמריקה, או בארץ אחרת, עם רמיזה לישראל. וכל פעם שהוא עשה הערה כזאת באגביות, הרגשתי יותר ויותר בטוח איתו. ידעתי שזה יציב. כבר לא חששתי.
זאת לא הפעם הראשונה שאני במערכת יחסים שמדברים בה על חתונה, אני וקייל היינו מדברים על זה מידי פעם, ככה זה במערכות יחסים רציניות שנמצאות אחרי גיל ה20- פתאום חברים שלך מתחילים להתחתן ולעשות ילדים (ולא בטעות), אבל כשהייתי עם קייל זה היה שונה, דיברתי על חתונה איתו כי זה מה שאחרים רצו, זה מה שהוא רצה, זה מה שהרגיש בתור הצעד הבא. עם כריס זה שונה, זה מתוך אהבה, זה מתוך תחושת מוגנות. כשאני איתו המגננות שלי יורדות, אני לא הסתובבתי עם אקדח כבר כמה חודשים, רק מתוך ידיעה שהוא יגן עלי. שאני איתו בכל רגע. אולי גם כי ג'יימס קצת עיקם את האף בפעם האחרונה שהוציא לי משהו מהתיק ונתקל באקדח, אולי זה באמת חסר אחריות ככה לזרוק אותו בתיק, אבל לא רציתי שהוא יהיה מוצג בפני כולם על החגורה שלי.
וזה לא רק ההרגשות שהשתפרו, או ההרגלי התמכרות שלי שהפחיתו משמעותית את השימוש שלי ב'חומרי עזר' למינהם: לא לקחתי כדורים כבר חודשים, אלכוהול ממזמן מחוץ למערכת שלי, אבל גם לא קיבלתי התקף חרדה מהיום בו צפינו בסרט ביחד, וזה היה לפני שלושה חודשים- מבחינתי זה ההישג האמיתי, מכמה התקפים ביום- עברתי לחיי יום יום שלווים שאני שוכח בהם מה קרה בעבר, ואני קצת פחות מפחד לדבר על זה. כריס עדיין לא יודע הכל עלי: הוא כן מומחה בכל המילים של השירים שלי, יודע על כל יום צילומים אפשרי שעשיתי או סרטונים מגוחכים עם מייקל, וולוגים יומיומיים שצילמנו כששנינו שיכורים מנסים להעביר את היום, סיפרתי לו על הילדות בשכונה רעה כשאבא שלך ראש מאפייה ידוע, כריס יודע כמעט הכל, על האבא הביולוגי שלי, איך הוא בבית הכלא, אמא שלי שמתה, או התאבדה, נתון לפרשנות. על היום בו פגשתי את האבא המאמץ שלי, יום ההולדת שלי בו הוא ובעלו הודיעו לי שהם רוצים לאמץ אותי.
YOU ARE READING
רץ כדי למצוא אותך - BxB
Romanceלהנרי היה כל מה שאדם יכול לחלום עליו - הוא זמר מפורסם, אהוב על אין-ספור מעריצים. עם כסף, תהילה, מסיבות נוצצות, ומכוניות יוקרה, חייו נראו מושלמים כלפי חוץ. אך כל זה לא מנע ממנו להרגיש ריק מבפנים. אחרי שבועות של דיכאון, סגור בחדרו ובאותם בגדים, הוא מח...
