סופיה
"היי! הקדמת!" הופתעתי לראות את אקסל נכנס הביתה בזמן שהכנתי לשנינו ארוחת ערב.
עבר שבוע מאז שהחלטתי לתת עוד הזדמנות אחת לאקסל ומיד הרגשתי את ההבדל מהפעם הקודמת. קודם כל לא הסתרנו את הקשר שלנו, סיפרנו עליו מיד לכל האנשים שחשובים לנו למרות הסיכון בכך שזה לא יצליח.
יום אחרי שהשלמנו, אקסל הגיע אליי עם מפתח לדירה שלו, מוציא ממני הבטחה להשתמש בו מתי שארצה. לצערי ולצערו של אקסל, הוא חווה על בשרו את השותפה החדשה שלי ואפילו לא הייתי צריכה להתלונן על כך.
גם לא היה יום בשבוע שחלף שהוא לא כתב לי בבוקר, בצהריים ובערב, למרות שאת רוב הלילות והבקרים בילינו יחד.
זה היה אחרת.
זה היה... משחרר.
הוא היה פתוח יותר משציפיתי ברגשות שלו, מזכיר לי בכל יום שהוא אוהב אותי. היו רגעים שהייתי צריכה לצבוט את עצמי ולהרגיע מעט את החרדה שלי מכך שזה יעלם באותה המהירות שזה הגיע- אבל הוא היה שם להחזיק אותי ולהרגיע אותי.
דבר נוסף ששמתי לב אליו, שגם הוא היה חרד אם לא עניתי לו מהר מספיק או אם לרגע הסתגרתי בתוך עצמי.
ידעתי ששנינו צריכים להסתגל לזוגיות ובעיקר לרפא את עצמנו.
הוא גם הבטיח לי שהוא ילך לשוחח עם אימו בכדי לפתוח מולה את כל הקלפים.
"סיימתי את כל המשימות הדחופות ועפתי מהמשרד." הוא נישק את שפתיי ואז את עצם הבריח שלי לפני שחיבק אותי מאחור.
"התגעגעתי." הוא אמר ואני מסתי בין זרועותיו. הנחתי את ראשי אחורנית, יודעת שיש מי שמחזיק אותי.
"תומאס עדיין לא מדבר איתך?" שאלתי בעצב.
"לא." הוא ענה קצרות. "ולמען האמת לא אכפת לי. אני מבין אותו, אבל בסוף מי שחשוב אלה אני ואת." ידעתי שהוא רק מנסה לעודד אותי אבל הכרתי אותו, הוא התגעגע לחברו.
הוא יצא עם מדס כמה פעמים אחרי העבודה, אבל זה לא היה אותו דבר כמו להיפגש עם שניהם ביחד.
תומאס כיבד את ההחלטה שלי אבל ביקש שאתן לו זמן לעכל הכול. לא דחקתי בו, אבל הבהרתי לו שבחג המולד אקסל איתי, ושהוא יצטרך למצוא דרך להתמודד עד אז.
"מה את מכינה?" הוא שיחרר אותי והתחיל לבחון את המצרכים על השיש.
"פיצה."
"הממ, זה נשמע טוב."
"הבצק כבר מוכן. אני צריכה לפזר רק גבינה ונקניק מעל."
"בדיוק כמו שאני אוהב." אקסל חייך ונגס במלפפון שחתכתי.
"ואלה לסלט, כדי שנרגיש שאנחנו אוכלים משהו בריא לשם שינוי."
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romance*הסיפור הושלם* סופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת ש...
