סופיה
"אני בסדר תומאס!" צעקתי על אחי, מתוסכלת מהגוננות שלו עליי. עבר חודש מאז התאונה, וכבר חזרתי לאמן בלי כאבים או סחרחורות.
בהתחלה זה לא היה פשוט, הגוף היה בהלם. הראש כאב והצוואר היה קפוא. למזלי הנהג נסע לאט לכן הצליח לבלום בזמן. לצערי הכאב הרגשי היה קשה יותר מהכאב הפיזי, והיה ברור לכולם שההחלמה האיטית שלי נבעה מכך כי פיזית הייתי חזקה.
הייתי בריאה.
התאמנתי.
אכלתי טוב.
אבל ללב שבור היו עוצמות שרק מי שחווה אותן, היה יכול להבין.
גם אחרי ששוחררתי, לא רציתי לקום מהמיטה. הרופא אישר לי לחזור לעבוד זמן קצר אחרי ששוחררתי אבל דחיתי את רגע היציאה מהמיטה או מהחדר שבו ישנתי בדירה של תומאס ומילה. רק אחרי שמאסתי בבכי וברחמים עצמיים, קמתי וחזרתי לאמן. זה היה קשה בהתחלה, אבל אפשרי.
לחנות הספרים לא חזרתי.
קמילה גם לא שאלה שאלות.
היא התעניינה בשלומי לפחות פעמיים בשבוע, אבל לא יכולתי לענות לה דבר מלבד "משתפר."
"תומאס, תפסיק להציק לסופיה." מילה נאנחה והמשיכה להאכיל את טום שישב בכיסא האוכל שלו והחליט שלמרוח את היוגורט שלו על הפנים ועל החולצה של אימו היה רעיון טוב.
לולא הרוגז על אחי, הייתי צוחקת מהתמונה.
ראיתי את תומאס נושך את לשונו, נזהר לא לפגוע באשתו אבל ניחשתי בדיוק מה עבר לו בראש.
אל תתערבי, אני רק דואג לאחותי.
בימים הראשונים אחרי התאונה, יכולתי לשמוע אותם מתווכחים ורבים. כשהחלטתי לצאת מהחדר, ראיתי את הפנים החתומות של מילה ואת המצעים על הספה.
לשמחתי המצב השתפר. אחרי ששוחחתי עם תומאס והבהרתי לו שיפסיק להתנהג כמו שמוק, הוא התנצל ומילה בטוב לבה סלחה לו.
מאז הוא שוקל את דבריו.
זאת הייתה הפתעה לראות את הצד הזה של תומאס. אבל ידעתי שהפחד הכי גדול שלו היה לאבד אותי או את משפחתו. ראיתי את העייפות בפניו ואת הרזון שלא אפיין אותו.
"אני מרגישה טוב. חזרתי לעבוד. אין שום סיבה שאישאר כאן."
החלטתי לחזור לדירה שלי, הייתי צמאה לשקט שלי ולפינה שלי. גם רגשות האשם שהפרעתי לחייהם של תומאס ומילה רק הגבירו את תחושת התסכול שלי מחיי.
רציתי להתאושש.
לחזור לעצמי.
לבנות את עצמי.
היו לי תוכניות, ולא רציתי לוותר עליהן.
"ומה אם תרגישי רע ולא נהיה שם בשבילך?"
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romance*הסיפור הושלם* סופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת ש...
