סופיה
אקסל עזב את המסיבה זמן קצר אחרי שהגיע. כצפוי, המסיבה נגמרה ברגע שהוא הלך. כולם ברכו אותי בתורם ואני הודיתי להם בתורי, ולבסוף אלה היינו רק אני, תומאס ומילה.
"תומאס?" שאלתי את אחי והוא הסתובב אליי.
"אני לא רוצה שתיפגעי שוב." הוא אמר לי, תבוסה בקולו אבל גם הבנה.
"יכול להיות שאפגע ויכול להיות שלא."
"הוא לא נכון בשבילך. הוא לא יוכל להיות הגבר שמגיע לך."
"האם קיים הגבר הזה?" ניסיתי להתבדח ותומאס הניד בראשו בחיוך קטן.
"אתה מכיר את אקסל, כנראה הרבה יותר טוב ממני, אבל אתה יודע שהוא מוכן לעשות הכול למען מי שהוא אוהב." אמרתי לו, מבינה עוד יותר את מה שאני אומרת.
תומאס הנהן.
"לא החלטתי שום דבר עדיין, אני צריכה זמן לעכל את הכול."
תומאס הנהן שוב, הבנה בעיניו הכהות.
"האם תוכל לכבד כל החלטה שלי?" תומאס נאנח. ראיתי שהוא במלחמה עם עצמו ויכולתי להבין אותו. כשכריסטין שיחקה בו, רציתי לעקור את העיניים שלה ולתלוש את השערות שלה.
אלה תמיד היינו אני והוא, מגוננים אחד על השנייה.
"אני לא יודע אם אצליח לסלוח לו." תומאס הודה והכאב שבווידוי שלו העצים את תחושות הבלבול והייאוש שהרגשתי.
"תהיה מוכן לכבד אותו אם אחליט לסלוח לו?" שאלתי, כמעט בבקשת תחינה.
תומאס עצם את עיניו לפני שענה. "כן."
חיבקתי את אחי והוא חיבק אותי בחזרה, ושוב הרגשתי כמו ילדה קטנה בין זרועותיו.
"אני אוהבת אותך." אמרתי לו והוא הידק את החיבוק עוד יותר.
"אם הוא יפגע בך שוב, אני אשבור לו את הידיים והרגליים."
ידעתי שזה איום סרק, אבל בכל זאת אמרתי לו "אני מוכנה לספק את האלה."
הוא צחק ונישק את קודקוד ראשי.
"מוכנה לעוד יום הולדת מהנה עם אימא?" תומאס הביט במראה לפני שהתניע את הרכב.
אני ישבתי במושב האחורי עם טום שישן במושב שלו.
"אל תזכיר לי, אני רק רוצה שזה יסתיים."
"זה עדיין לא התחיל."
"אתה רוצה שזה יתחיל?"
"לא!" תומאס הגיב מיד.
"אימא שלכם לא נוראית כל כך." מילה העירה ממושבה ליד תומאס.
"את אומרת את זה רק כי זכית רק לכמה דקות אתה." עניתי למילה והיא צחקה ולאחר מכן הסתובב ושאלה "טום בסדר?"
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romance*הסיפור הושלם* סופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת ש...
