לאחות את שברי הנשמה

פרק 45

אקסל

לא ישנתי כלל אחרי השיחה שלי עם מילה. יצאתי להליכה במזח, וניסיתי לחשוב מה הצעדים הבאים שלי. הדבר היחיד שהיה ברור לי הוא, שאני לא יכול לוותר על סופיה למרות ההבטחה שלי למילה.

לא הייתי מסוגל לחשוב על חיי בלעדיה.

לא. המחשבה על כך הייתה בלתי נסבלת.

לצערי הבנתי את זה רק כשאיבדתי אותה.

וזאת בדיוק הייתה הבעיה, לקחתי את סופיה כמובנת מאליה. הייתי כל כך רגיל אליה ובטוח בנוכחות שלה בחיי, שלא תיארתי לעצמי שיגיע הרגע בו ימאס לה. ימאס לה לחכות לי, ימאס לה לצפות שסוף סוף אהיה הגבר הנכון בשבילה.

כשחזרתי מההליכה, ראיתי כמה שיחות שלא נענו ולרגע הלב שלי קפץ אבל במהרה התקווה התרסקה כשראיתי שקמילה הייתה זאת שהתקשרה.

מילאתי כוס במים ואחרי שסיימתי לשתות אותה מילאתי עוד כוס, לקחתי את הטלפון הנייד אתי לסלון ושם נזרקתי על הספה ובהיתי בריק שבדירה.

אחרי עשר דקות מלאות בכלום, החלטתי לחייג את המספר של קמילה, שענתה בצלצול השלישי.

"היי." אמרתי לה בקול עייף.

"אקסל."

שמעתי לפי הקול שלה שמשהו לא בסדר.

"מה קרה?"

"סופיה הודיעה לי הרגע שהיא יוצאת לחופשה."

"מה?" התשובה של קמילה גרמה לי לפקוח את עיניי ולהתיישר במקומי. "מה זאת אומרת?"

מילה לא אמרה דבר על כך שסופיה יוצאת לחופשה.

מה לעזאזל היא עושה?

"אתה יודע מה קרה?" למרות שקמילה שאלה את השאלה, שמעתי בקולה שהיא הבינה מה קרה.

"סופיה ראתה את שנינו אתמול. כנראה זה היה יותר מדי בשבילה." לא נשארו בי כוחות לחשוב או לדבר או להתמודד עם היום שנפל עליי.

השתררה שתיקה בצידו השני של הקו, ויכולתי לשמוע את הנשימות של קמילה.

"שיט!" היא קיללה ובאותה נשימה המשיכה. "עכשיו הכול ברור לי."

"מה אתה מתכוון לעשות?" היא שאלה בדאגה ברורה בקולה.

"אין לי מה להגיד, קמילה. פישלתי." גירדתי את עיניי והרגשתי את המתח מצטבר ברקות ובמצח. ידעתי שאני בדרך לכאב ראש שלא יעזוב אותי כמה ימים.

"לא, שנינו פישלנו. לא הייתי צריכה לבקש ממך לבוא אתי." קמילה אמרה לי בחרטה אבל לא הייתי מוכן לשמוע את זה.

כן, הייתי במערכת יחסים עם סופיה, אבל קמילה הייתה חשובה לי גם אם טיב היחסים ביננו השתנה.

הטעות היחידה הייתה שהסתרתי זאת. וסופיה הייתה בת הזוג שלי, המחויבות לספר לה את האמת הייתה שלי.