לאחות את שברי הנשמה

פרק 44

סופיה

...מילה קפאה על זרועי וניסתה למשוך אותי לכיוון אחר, הבטתי בה וראיתי שעיניה נעולות על איזו נקודה לפנינו שלא שמתי לב אליה עד עכשיו.

כמו שלא שמתי לב לכך שהיא הפסיקה לדבר, כי הייתי שקועה עמוק מדי בתוך עצמי.

ואז ראיתי מה גרם לה לתגובה הזאת.

הבטן שלי התהפכה כשמוחי ניסה לעכל את מה שעיני רואות.

מילה ניסתה למשוך אותי משם אך רגליי סירבו לזוז. חששתי שאם אעשה ולו צעד אחד, אקרוס על הקרקע.

רעדתי מבפנים כמו שרעדתי מבחוץ, ידיי קפואות ולבי במרוץ עם עצמו.

"סופיה, בואי נלך."

המשכתי להביט בזוג. היא כה קטנה בין זרועותיו, שיערו הבלונדיני מנוגד לגמרי לשערה השחור שנח על כתפו.

הם עמדו יחד ונראה שכל העולם לא היה קיים עבורם. הם היו מחובקים ומחוברים כמו שתמיד ראיתי אותם כשהם היו יחד.

"זאת הסיבה שאקסל לא רצה להיפגש אתי הערב..." קולי בקושי נשמע מבעד לדפיקות הלב

שבאוזניי...

חלמתי חלום מוזר.

בחלום הייתי בארוחה עם מילה ולוסיה ואחרי הארוחה ראינו את קמילה ואקסל ביחד.

זה היה אמיתי כל כך, שכל גופי כאב כמו שמעולם לא כאב.

הבנתי מהי בגידה וכמה היא כואבת.

לצערי כשפקחתי את עיניי והבטתי בחדר בו שכבתי, הבנתי שזה לא היה חלום.

הייתי בביתו של אחי, ולא ידעתי אם יהיה לי את הכוח לקום מהמיטה בה שכבתי.

הגשם בחוץ דפק על החלון והחדר היה חשוך לגמרי מהעננים הכבדים שכיסו את השמיים של קופנהגן.

שכבתי ובהיתי, מהופנטת מעוצמת הטיפות היורדות. איך לא ידעתי שעומדת להיות סערה? הייתי מתלבשת בהתאם.

אבל כל מה שהיה לי זאת שמלה משובצת קצרה.

יהיה לי קר כשאהיה בדרך הביתה.

ואולי כדאי לי להישאר בחדר הזה עד שהכול יחלוף?

שמעתי דפיקה שקטה על הדלת וכשהסתובבתי לכיוון הדלת, מאחוריה צצה מילה.

היא נכנסה בזהירות לחדר והתיישבה על המיטה ללא מילים.

הבטתי בה והיא כבר הייתה בבגדי היום שלה, פניה מאופרות קלות ושיערה מסודר.

מה השעה?

"אחת." היא ענתה למחשבותיי, או למה שיצא מפי כשחשבתי שזה בראשי.

"תומאס בבית?"

הכול חזר אליי. כל מה שהרגשתי כשראיתי את אהובי עם האקסית שלו. ידעתי שהדמעות בדרך ולא רציתי שזה יקרה מול אחי.