סופיה
משהו עבר על אקסל.
הוא חזר להיות הבחור החם שלא התבייש לבטא את רצונותיו. נגע, חבק, נשק והתעניין כל הזמן.
אבל משהו לא היה תקין.
הרגשתי את זה עמוק בתוך הבטן שלי. ברגעים שהוא חשב שאני לא מסתכלת, ראיתי את החיוך נעלם ואת העיניים טרודות, כאילו משהו הכביד עליו.
ניסיתי לשאול אותו האם הכול בסדר אבל הוא חייך וביטל את דאגותיי, והמציא תירוץ אחר בכל פעם.
ואז הוא ניסה להסיח את דעתי בנשיקות ובמגע שלו.
מהבחינה הזאת הסתדרנו.
מעולם לא עשיתי כמות כזו של סקס כמו עם אקסל.
זה היה מדהים. מלא בתשוקה.
אבל היה חסר משהו.
אינטימיות.
אינטימיות שראיתי בין לואיז לניקולאי ובין מילה לתומאס.
ההבנה ללא מילים.
מגע לא מחושב כשהאחר היה עסוק במשהו אחר.
הרגשתי כאילו אקסל הניח ביני לבינו חומה בלתי נראית.
ואולי זאת הייתי אני שחששתי שהוא יתחרט.
שמשהו יקרה.
פחדתי שחלומות לא היו אמורים להתגשם.
"את בסדר?" מילה שאלה אותי בדרכנו לפגישה עם לוסיה.
"מה?" שאלתי בהיסח דעת ואז קלטתי את שאלתה. "כמובן!" עניתי בהתלהבות יתר.
מילה המשיכה להביט בי.
"אני לא רוצה להרוס את הערב. אלה סתם השדים שלי בראש." עניתי לה לבסוף, והתעלמתי מהכיווץ בבטן.
"אני יכולה להגיד משהו?" מילה נשכה את שפתה, פניה הביעו את אי השקט שלה.
"כמובן."
"האם מערכת היחסים עם אקסל שווה את זה?"
פערתי את עיניי, לא ציפיתי לשמוע את השאלה הזאת ממנה. קיוויתי שמילה, יותר מכולם, תבין, אבל אז נשכתי את הלשון שלי, ראיתי את הדאגה האמיתית והכנה בפניה של מילה.
"אני לא יודעת." עניתי אחרי שתיקה קצרה. "כשאני אתו... זה מרגיש נכון. כשאני לא אתו..."
"הספק מזדחל." מילה תיארה נכון.
"בדיוק."
מילה עצרה לרגע, והניחה את ידיה על זרועותיי. "אני יודעת איך את מרגישה אבל אני אגיד לך דבר אחד," היא ווידאה שתשומת הלב שלי אליה. "אם הוא לא עושה הכול, אבל הכול, כדי להוכיח לך שהוא בעניין הזה באופן מלא-" היא לקחה נשימה עמוקה. "אל תישארי שם. מגיע לך יותר ממערכת יחסים בה את מפקפקת בך, או בכם."
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romanceסופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת שנזרקה לי בפרצוף...
