אקסל
"תודה שבאת אתי."
קמילה ואני הלכנו בזרועות שלובות על הגשר אחרי שבילינו את השעות האחרונות בחתונה של חברתה. זאת הייתה חתונה קטנה ואינטימית, והזוג היה מאוהב עד למעל הראש.
הבנתי בדיוק למה קמילה לא רצתה ללכת לבד. החברים הרווקים גם מצד הכלה וגם מצד החתן היו מטורללים. למרות שקמילה הייתה אתי, הם ניסו להתחיל אתה ללא הרף. וככל שרמת האלכוהול בדמם עלתה- זה החמיר אף יותר.
שמחתי שליוויתי אותה, כי היה לנו כיף. רקדנו המון למרות ששתינו מעט, ולכמה רגעים שכחתי את כל השיט שליווה אותנו בחודשים האחרונים.
זה היה טוב כל כך לא לחשוב על כלום, לפחות ברגעים שהצלחתי בכך.
סופיה צצה לי במחשבות כל הערב. שלחתי לה הודעות, מוודא אתה שהיא נהנית, תוך כדי ששיקרתי לה שנפגשתי עם כמה חבר'ה וכשהיא הציעה להיפגש אחרי שתחזור הביתה, שיקרתי לה שאני בטח אחזור מאוחר ומיד אלך לישון.
לא עזבנו את החתונה מאוחר, אבל משום מה לא יכולתי להביא את עצמי לענות "כן" להצעה של סופיה, לא אחרי שביליתי שעות בחברתה של קמילה.
הייתי חייב למצוא דרך לספר לסופיה, מבלי שהיא תיפגע.
ועבור זה הייתי צריך ראש צלול לגמרי.
מחר. מחר אני אספר הכול. היא תהיה חייבת לסלוח לי, להבין שבסה"כ עזרתי לחברה טובה.
"אין בעד מה." נישקתי את קודקודה של קמילה ונהניתי מהרוח הנעימה שהייתה בחוץ. לא ידעתי איך הגענו לגשר עליו היינו, אבל הנוף ממנו היה מרגיע במיוחד.
נשענו על המעקה והבטנו על המים שנצנצו על רקע אור הירח. הלילות שוב החלו להתקצר, ובקרוב מאוד ידעתי שמזג האוויר ישתנה.
"אתה חושב שאמצא את זה?" היא שאלה בקול שקט, וכשסובבתי את פניי כדי להביט בה, היא לא הביטה בי. הירח האיר את פניה וראיתי את המלנכוליות בהן.
"את מה?" היה לי רעיון לגבי מה היא דיברה אבל הייתי חייב לוודא. השאלה נשמעה מוזרה באוזניי. למה לקמילה היה בכלל ספק? היא הייתה מושלמת.
"את האהבה הגדולה הזאת. לפעמים נדמה לי שכולם חווים אותה ורק אני..." הקול שלה נשבר קלות ולא יכולתי לסבול את זה.
לקחתי אותה מיד בין זרועותיי וחיבקתי אותה חזק. היא הניחה את ראשה על החזה שלי, מתחת לסנטרי ונשמה נשימות עמוקות.
"ברור שתמצאי את האהבה הזאת!" אמרתי בקול מלא בביטחון. "קמילה, את אחת הנשים המדהימות שהכרתי." אמרתי לה בנימה שלא הותירה מקום לספק, וקמילה רק הנהנה.
אחרי שליוויתי את קמילה הביתה, חזרתי לבית שלי ושלחתי הודעה לסופיה. היא עדיין לא ענתה לי כשהלכתי לישון, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. הנחתי שהיא שפשוט הלכה לישון.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romanceסופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת שנזרקה לי בפרצוף...
