אקסל
"איך אתה?"
סופיה שאלה אותי כשהחננו מול ביתה של אמי. אמי כבר לא התגוררה בבית הילדות שלי, וזאת הייתה הקלה כי שנאתי להגיע למקום בו היו הזיכרונות המאושרים ביותר שלי אך גם הכואבים ביותר.
הבית שאמי קנתה היה בית לא גדול, בית אבן צבוע בגוון כחול כהה, בעל 2 קומות, לא רחוק מחוף ים. ידעתי שהיא נהנתה מהשקט ומההליכות בחוף, גם בימים הסוערים ביותר.
הייתי מספר פעמים ספורות בבית הזה, והוא גם לא הרגיש כמו בית. זה היה הבית של אמי, ולי לא היה מקום בו למרות התמונות שלי שהיא תלתה ברחבי כל הבית.
אמי הופתעה לשמוע את התוכנית שלי להגיע עם סופיה בסוף השבוע, אבל מיד הסכימה לכך. שמעתי בנימת קולה ובחצאי משפטים שהיא תוהה למה אני מגיע דווקא עם סופיה ומה הבהילות, ניחשתי שהיא מודאגת אבל משום מה היא לא רצתה לחלוק זאת אתי.
אולי היא חששה שאתחרט ואחליט לא להגיע.
"אני לא יודע." עניתי בכנות לסופיה.
שחררתי את חגורת הבטיחות והסתובבתי אליה, מחפש עוגן בה.
היא הביטה בי בעיניה האוהבות, והרימה את ידה כדי ללטף את פניי.
עצמתי לרגע את עיניי, מתנחם מהמגע העדין של אצבעותיה על לחיי.
"אני פה איתך. אם תרגיש שזה יותר מידי, תגיד לי ואנחנו מיד נחזור הביתה." היא אמרה בקול דואג.
"תודה. אני לא יודע אם אצליח לעשות את זה בלעדייך."
נישקתי את פנים כף היד שלה לפני שמשכתי אותה אליי ונישקתי אותה עמוק וחזק. רציתי להיות בבית איתה, לצפות בסרט או סתם לדבר במיטה. זה היה המקום הבטוח שלי.
אבל ידעתי שאני חייב להוציא ממני את הכול.
כשהתנתקנו, פניה של סופיה היו סמוקות ושפתיה נפוחות מעט. היא חייכה אליי, מעודדת אותי לעשות את הצעד שכל כך חששתי ממנו.
"נצא?" היא שאלה ואני הנהנתי.
רגליי היו כבדות כשהתקדמנו לעבר דלת הכניסה, ורק בזכותה של סופיה ששילבה את אצבעותיה באצבעותיי, נמנעתי מלחזור אחורנית ולהיכנס לרכב.
סופיה הייתה זו שצלצלה בדלת, ושמעתי את צעדיה של אמי על רצפת העץ.
"אקסל, סופיה." אמי שמה לב מיד לידינו השלובות ולרגע היא איבדה את יכולת הדיבור לפני שהתעשתה.
"טוב לראות אתכם. בואו תיכנסו, קפוא בחוץ." היא האיצה בנו להיכנס פנימה.
אמי צלעה מעט, פציעת ספורט ישנה שהחמירה, ושיערה היה קצר יותר ואפור. היא הייתה גם רזה יותר משזכרתי.
היא הובילה אותנו למטבח ששם הורתה לנו לשבת והתחילה להתעסק בהכנת תה וקפה.
"תרצו לאכול משהו עם התה?" היא שאלה ואני הנדתי בראשי.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romance*הסיפור הושלם* סופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת ש...
