סופיה
יום ההולדת שלי התקרב, אבל לא היה לי שום חשק לחגוג אותו. חברותיי לא היו מוכנות לשמוע זאת כמובן, והן תכננו מסיבה בפאב שסגרו לאנשים הקרובים ביותר.
נראה היה שהן מנסות בכל דרך אפשרית לעודד אותי, ובעיקר לעורר אותי.
הכבדות בחזה המשיכה ללוות אותי שעות וימים אחרי השיחה עם אקסל, ולמרות כל ניסיונותיי להמשיך כרגיל לא הצלחתי.
"אני אוהב אותך." המשיך להתנגן בראשי, אבל לא הייתי מוכנה להאמין למילים. זה היה מעט מידי.
המילים של אקסל היו חסרות משמעות, כי הוא פעם אחר פעם הוכיח אחרת במעשים.
בעבר, רק חלמתי לשמוע את המילים האלה אבל כבר הייתי אחרת. הרגשתי אחרת.
לא סיפרתי לאף אחד על השיחה שלי עם אקסל והמשכתי לגרור את עצמי עם הזיכרון הזה, ובלילות תהיתי איך יכול להיות שהזיכרונות הכואבים התגברו על הזיכרונות הטובים מאקסל?
שכחתי למה התאהבתי בו.
שכחתי למה אפשרתי לעצמי להיסחף עם הרגש.
הנשמה שלי לא הייתה אותו הדבר ותהיתי האם אי פעם השברים יתאחו.
"את לא מתרגשת ולו מעט מיום ההולדת? זה היה אחד הימים האהובים עלייך!" מאיה זעקה כשישבנו בסלון של לואיז עם כוסות יין וסושי.
"נכון. היית מחכה לזה חודשים." לואיז אמרה ובחנה אותי.
"אני מתרגשת." ניסיתי להגיד אבל הן כולן תקעו בי מבט.
"אני פשוט..."
"אקסל בעבר. הגיע הזמן שתמשיכי הלאה ותאפשרי לעצמך לחיות." מאיה אמרה.
"אני יודעת, זה לא רק זה." עניתי בחוסר סבלנות.
"איך העבודה עם קמילה?" לואיז התעניינה.
"היא סוגרת את החנות."
זה הדבר הראשון שהיא אמרה לי כשחזרתי לעבוד. לא הופתעתי אבל עדיין זה העציב אותי. אבל נראה היה שקמילה שלמה עם זה.
היינו עסוקות בעיקר בלמכור את הספרים, והמשמרות שלי צומצמו.
כמעט ולא דיברנו אחת עם השנייה, כל אחת מאיתנו דאגה למרחב האישי שלה ולגבולות ברורים.
זה העציב אותי שככה סיימנו תקופה, אבל החיים לא היו סרט רומנטי.
וחבל שכך.
לשמחתי, חברת מכוני הכושר שעבדתי אצלה אפשרה לי להוסיף עוד שעות אימון בסניפים אחרים ובנוסף לכך נרשמתי לקורס שרציתי.
ידעתי שייקחו כמה שנים עד שאוכל לפתוח את הסטודיו שאני רוצה, אבל הייתי מוכנה לעבוד בשביל זה וליהנות גם בדרך, כי העבודה שלי הייתה המקום שבו הפסקתי לחשוב והתחלתי לשחרר לקצב המוזיקה.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romance*הסיפור הושלם* סופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת ש...
