》—🧋—《
ג'יסאנג פליקס וסונגמין עמדו מול מראת הגוף בדירתו של ג'יסאנג בוהים בהשתקפות של עצמם, ידיהם מסתירות את בטנם.
"למה אנחנו עושים את זה שוב?" שאל ג'יסאנג.
"בגלל שהפסדתם לי בהתערבות," ג'ונגין ישב על המיטה שלו וצחקק על המראה של חבריו.
"דהז'בו," לחש פליקס לסונגמין שאמר, "לגמרי."
"עכשיו קר לי," נער הסנאי התלונן, החולצה שלו הייתה קצרה לעומת השנים האחרים.
"תסתום ג'יסאנג אתה זה שהחליט להכניס אותנו לזה."
"מה? לא נכון. אתם אלו שהחלטתם ללכת אחרי."
"עם לא אתה ג'ונגאין היה משלם לנו על ארוחה פעם אחת בחיינו, עכשיו זה בחיים לא יקרה." סונגמין המשיך להתלונן מנסה כמה שיותר לא להרים את ידיו.
"תגידו תודה שלא אמרתי לכם ללבוש חצאיות," ג'ונגין היה על מצב כפית כבר.
"באמת תודה, אייני," פליקס הוריד את ידיו מבטנו חושף את בטנו, היו לו קוביות מאחר שרקד לעומת השניים הנוספים שביטנם הייתה שטוחה יותר.
אז כן, הם הפסידו לג'ונגין בהתערבות, ועכשיו השלושה לבשו קרופטופס (חולצות בטן) ליום הכי ארוך שלהם באוניברסיטה, הם לא יכלו להתעלם מהעובדה שיצטרכו לשרוד את כל היום עם החולצות האלה, עם בטן חשופה ועם נעיצות המבטים.
"הקטע המצחיק הוא שאנחנו בחיים לא נפסיק לעשות את ההתערבויות האלה," ג'יסאנג גיחך, התחיל לו פרפרים בבטן שנזכר שהם אמורים לפגוש את האנשים שהכי לא יעזרו לסיטואציה שלהם מאוחר יותר באותו היום.
"גם נכון."
"יחשבו אלינו כל כך הרבה דברים," אמר סונגמין, והוא לא טעה, קרופטופס לבנים היה סטריאוטייפ לא כל כך נחמד בחברה מסוימת, ועם כך שלכל אחד מהם יש בן זוג, עוד יותר. כי זה היה נראה שהם מבקשים את זה.
"אבל אתם חייבים לשרוד את כל היום," ג'ונגין משך בכפתיו וקם ממקומו לוקח את תיק בית הספר שם אותו על גבו בזמן שמהצד הוא שומע את האנחות של חבריו המובכים.
"עעאע."
_
אחרי שיצאו מהדירה וירדו למעבר החצייה היה יחסית ריק, למרות שיכלו להרגיש את המבטים של הנהגים בכביש עליהם, וממה שהנערים דמיינו זה לא היה מראה טוב. אלה שיפוטי ביותר.
סונגמין נשם עמוק מרגיש את ליבו ואת בטנו, לא רק בגלל שהרגיש את האוויר הקר אלה בגלל שהוא נלחץ במקצת, הוא לא ידע איך אנשים באמת יגיבו לזה.
כל אחד מהם לבש סווטשרט עם ריץ' רץ' מעל החולצה שלו שהיה פתוח כי זו היה החובה שלהם, ככה שככל שיסתכלו להם על הגב הם בסדר.
"אף פעם לא הרגשתי כל כך לא נוח בחיי," אמר פליקס, "ולי יש את הביטחון העצמי הכי גדול מבנינו."
"כן, אני כל כך רוצה שהיום הזה יעבור כמה שיותר מהר," הסכים סונגמין.
"בתיכון זה כבר היה בסדר אבל אוניברסיטה זה משהו שונה," אמר ג'יסאנג.
YOU ARE READING
Next to the Traffic Light | Minsung (HEB)
Fanfictionבכל פעם הם נפגשים מחדש על יד הכפתור של הרמזור, ובכל פעם מחדש משהו אחר לוחץ על הכפתור. מה יקרה כשידברו? ואיפה? מקום #1 ב stray kids 1.11.2020 התחלה: 1.11.2020 עריכה: 29.12.2020 סיום: 31.12.2020
