Next to the Traffic Light | Minsung (HEB)

~9~

🟢••🚦••🟢

״איך אתה מרגיש סאנגי?״ שאל סונגמין שדיבר הם ג׳יסאנג בטלפון.

״יותר טוב, אתמול אפילו יצאתי בבוקר לקנות תה״ ענה הנער, הוא השתעל מעט.

״אתה יודע שאני אבוא לביקור בקרוב נכון? לא ראיתי אותך ואת פליקס מלא זמן״

״אני יודע, הוא גם מתגעגע״ אמר בכנות, בלי סונגמין אין מי שירד עליהם ויגיד להם מה הם לא עושים נכון.

״ומה שלום הקראש הידוע?״

״זה לא קראש, מיני״ מלמל בנער.

״לא הפסקת לדבר עליו שבוע שעבר."

״כי לא הפסקתי לראות אותו, עכשיו כשאני חולה אני לא רואה אותו בכלל״

״אבל אתה מתגעגע״ התעקש חברו.

״מה שתגיד״ ג׳יסאנג גלגל את עיניו.

״אז מה אתה מתכנן היום?״

״יום שבת, אז לצאת לעשות קניות ולנסות לא למות על הדרך״

״אולי תתקשר לפליקס שיבוא איתך?״ הציע סונגמין.

״הוא עסוק עם פגישה של כמה סטודנטים אוסטרלים״ ג׳יסאנג עשה פרצוף חמוץ.

״אה, טוב אז אני אתן לך להמשיך את היום. נדבר השבוע ונקבע מתי אגיע״

״נתראה מיני״ הם ניתקו את השיחה והבלונדיני החליט להתלבש במשהו קצת יותר ייצוגי מפיג׳מה ככה שהוא לבש סוודר שחור כחול וכובע כדי להסתיר את השיער שלו שנראה רע כשהוא חולה.

הוא יצא מהבניין והלך לכיוון חנות הנוחות, ׳הפעם, לא נופלים׳ אמר לעצמו כשנכנס ולקח סלסלה בכניסה. הוא לא קנה הרבה דברים כי בדרך כלל היה אוכל בקפיטריית האוניברסיטה בימי חול. אבל בשביל סוף השבוע לקח שתי חבילות של ראמן, חלב וביצים. לפחות חביתה הוא ידע להכין לעומת כל דבר אחר. הוא לא יצטרך להזמין אוכל.

כשהלך לכיוון הקופה נזכר שהוא צריך לאסוף תרופה לראש שלו ולשיעולים ככה שחזר אחורה ולקח את הסירופ הנכון, בשביל תרופות היה צריך להראות תעודת זהות.

כשדלת החנות נפתחה נכנסו שני נערים מוכרים, הוא עמד בקופה כדי לשלם ובזמן שהמוכר שם לו את הדברים בשקית הוא הסתכל לכיוון השניים הלוקחים חבילות גדולות של חטיפים.

״השקית שלך״ אמר המוכר והגיש לו את השקית, הוא קד ואמר תודה כשהסתובב עיניו פגשו את של הנער ממעבר החצייה.

הוא לבש חולצה לבנה, ג׳ינס כחול בהיר ועל אפו ישבו משקפיים דקים. ׳היופי׳ ג׳יסאנג בלע את רוקו.

הנער מולו נופף לו וחייך.

הוא הרגיש את לחיו מתלהטות אבל חייך במבוכה ונופף חזרה לפני שיצא מהחנות.

׳אני צריך לשאול אותו לשמו׳

🟢••🚦••🟢