Next to the Traffic Light | Minsung (HEB)

traffic light

｛...｝～(>^ω^<)｛...｝

"אני לא מאמין שהם עומדים להוריד את רמזור הולכי הרגל בשביל גשר," אמר ג'יסאנג כשהלך הזוג הנשוי הטרי ברחוב, הם ראו את הפועלים שהגיעו למקום באותו הלילה עם התוכניות, שניהם היו עם גבות מקובצות והסתכלו על המראה מולם.

"איך הם עומדים לבנות את זה בכל מקרה? המדרכה לא מספיק רחבה," אמר מינהו.
"ולצמצם את הכביש יהיה רעיון גרוע, זה יפגע בתנועה," אמר ג'יסאנג.
"אומר מי שלא נוהג."
"אומר מי שמסיע אותי."

"אולי תעשה רישיון נהיגה?"
"זה לוקח יותר מדי זמן ואני עצלן."

השניים נכנסו לבית הקפה הקרוב בשביל לקנות אייס אמריקנו, בעלי בתי הקפה השתנו עם הזמן שלהם באוניברסיטה ואחרי סיומה, או יותר נכון ג'יסאנג סיים את הלימודים מינהו התחיל את השנה השביעית שלו בשביל התואר השלישי, הסיכום היה לסיים אחרי שש אבל הוא היה צריך להשלים קורסים עם הוא רוצה להתחיל לעבוד שם כמרצה.

למרות שזה לא שינה שום דבר, הלימודים האלה היו רגילים וגם לא כל יום בשבוע, הוא עדיין עבד בסטודיו עד שישיג את העבודה שהוא רוצה בזמן שג'יסאנג התחיל לעבוד עם חברה לה הוא עורך ומוכר שירים או מוסיקה.

אפשר להגיד שאחרי שנישאו הם לא זזו לשום מקום או לקחו צעדים משמעותיים, היה להם טוב איפה שהם נמצאים ועם הלימודים זה הרגיש נוח, כרגע לפחות. הרי הם כבר רצו לעבור מבנייני הסטודנטים ולעבור למקום יותר הגיוני.

"פליקס התקשר אלי אתמול," התחיל ג'יסאנג אחרי שקיבל את הקפה שלו, "הוא וצ'אן נחתו באוסטרליה."
"התמקמו כבר?" שאל מינהו מוציא קש שחור ומכניס אותו לכוס הפלסטיק שלו.
"כן, אצל ההורים של צ'אן. הם הולכים להיפגש עם ההורים של פליקס, הוא מאוד לחוץ."
"זו התקדמות, יש לו זכות להיות לחוץ."

ג'יסאנג הנהן, הם יצאו מבית הקפה ופנו לכיוון הרמזור רק שלא חזרו לדירה אלה המשיכו לצד הדרך, הולכים לכיוון בו לא הלכו עם אי פעם, זה היה יום יפה והזוג התקדם לכיוון הפארק הירוק של העיר. הוא לא היה מלא באנשים אבל גם לא ריק. אנשים ישבו על שמיכות על הדשה. תלמידים עם מחשבים לומדים, אנשים שסתם ישנים מול השמש. קוראים ספר. מטיילים להם.

כמוהם, השניים החזיקו ידיים כשהתקדמו על השביל וראו את הנהר הקטן בצד ואת הגשר הקטן מעליו, הם לגמו מהקפה שלהם וחייכו, ג'יסאנג הסתכל על מינהו שהשמש האירה את פניו, המלאך שלו. השמש תמיד זהרה עליו יותר מכל בן אדם אחד שהכיר.

"את בוהה האני," אמר מינהו והסתכל עליו.
"אני אוהב אותך," ג'יסאנג לא התכוון להגיד את זה, אבל מה לעשות זה נפלט לו.
מינהו לא היה מוכן גם הוא, "גם אני אוהב אותך," אמר בחזרה ונישק אותו קלות על שפתיו לפני שהמשיכו ללכת.

_

כל סוף שבוע הם ניסו לעשות משהו שונה, עם זה לצאת א להישאר עם החתולות, לטייל או סתם להתעצל בבית. ג'יסאנג עבד לפעמים ומינהו למד עם היה למה ללמוד – בעיקר מבחנים – הם הכינו אוכל ביחד – ג'יסאנג ניסה, באמת שלכן – או ביקרו את ההורים של מינהו שתמיד הזמינו אותם לארוחות בראנץ', השניים לפעמים אפילו עשו את עצמם כאילו לא ראו את ההזמנה.

ההורים של ג'יסאנג עדיין לחו להם פירות אבל פעם בחודש או יותר, והביקורים שלהם תמיד היו בהפתעה – הפעם הזאתי שמינהו היה לבד בבית והיה צריך לצאת מהמקלחת כשהגיעו וג'יסאנג בדיוק עמד מאחוריהם והיה מובך מאוד כשראה את בן זוגו ללא חולצה ושיער רטוב כשהוריו עמדו לפניו ולא ידעו שהוא אפילו נמצא שם, לקח לנער שעה וחצי לגרום לאימו להפסיק לדבר עם המאורע.

או הפעם הזאת שאמא של מינהו אמרה שהיא מגיעה וג'יסאנג עדיין ישן בזמן שהם דיברו במטבח של הדירה, בבקרים כשהם התעוררו תמיד הרגישו קלינג'ים אחד כלפי השני וג'יסאנג לא שם לב שגברת לי נמצאת ופשוט קרא למינהו כשהלך למטבח, כשראה את אימו של בן זוגו הוא הסמיק וקפא במקומו כשהשניים צחקקו להם והנער נעלם לחדר.

הם חוו הרבה דברים במערכת היחסים שלהם והם לא רצו לפסיק. גם ביום הרע ביותר או הטוב ביותר. לא הכל הלך חלק אבל מתגברים ועוברים הלאה, מדברים ומשתפים, עוזרים ומבטיחים. כועסים, רבים ומתווכחים אבל הכל בשביל לאזן את החיים. בלי הטלטלות לא היה מה לבנות. האדמה לא תמיד יציבה, ורק צריך לנסות לשמור על שיווי משקל – מטפורית! כי השיווי משקל של ג'יסאנג על הפנים.

אז אני אמשיך לאחל להם חיים טובים ומלאים רגש.
ואמשיך לכתוב סיפורים עליהם כי תמיד יש מה לספר ומה ליצור.

תודה שקראתם את סיפור המינסאנג הראשון שלי. 3>

｛...｝～(>^ω^<)｛...｝

כתבתי פרק ספיישל ואחרון... ותודה שקראתם אני ממש מעריכה את הסטיי הישראלים ואני אוהבת אתכם!!!! מאוד!

(למה העלתי עכשיו ולא בראשון לינואר? זה היום האחרון של דצמבר)