Next to the Traffic Light | Minsung (HEB)

~57~

🍁☕️🍁

מינהו פתח את הדלת לדירה אחרי הליכת הבוקר שלו, הוא התחיל לעשות את זה במיוחד אחרי שגילה שאין לי הרבה זמן לעצמו עם העבודה והתואר שני בחינוך שלקח על עצמו אחרי הדוקטורט בפיזיולוגיה שסיים.
הפארק היה שקט ונתן לו לחשוב ולנשום אוויר צח בבוקר הקריר. הוא התעורר מוקדם בבוקר בסוף השבוע והתחיל את היום ברגל ימין.

הבית היה חשוך ומינהו הדליק את האור במטבח שותה כוס מים כשדורי עולה על השולחן בשביל לקבל קצת תשומת לב. הוא ליטף את פרוותה הנעימה עד שסיים את הכוס שלו והרגיש שזה זמן טוב להעיר את בעלו.
עם כמה שהשעה שמונה בבוקר הייתה יחסית חשוכה בחורף זה היה זמן טוב להתעורר בו לקראת יום ארוך, וכשהוא אומר יום ארוך הוא מתכוון לזה שאימו של הצעיר ממנו לא תשמח אם יגיעו אחרי אחד עשרה.

הוא נכנס לחדר השינה וליבו נמס כשראה את ג׳יסאנג מתכרבל בצידו במיטה עם כל השמיכה סביבו, הצעיר אהב להתכרבל אבל כשלא היו מחובקים כל השמיכה החכה לצידו של הצעיר.
מינהו התקרב למיטה וירד לישיבה שפופה לפני שנגע בלחיו של ג׳יסאנג ומנשק את מצחו לוחש לו שזה זמן לקום.

הבוגר ידע שבעלו הלך לישון מאוד מאוחר בלילה בגלל בעיות השינה שיש לו כשהוא לחוץ בגלל העבודה אבל מינהו כבר ישן כשהצעיר היה ער והלך לישון בשעות הבוקר המוקדמות. חמש שעות יספיקו כרגע ויהיה לצעיר זמן לישון בין שבת לראשון.
״לא,״ אמר ג׳יסאנג מתכרבל עוד יותר מתחת לשמיכה מהקור שהרגיש על הבוקר, ומינהו לא היה אכזרי כך שלא פתח את הווילונות כדי ששמש הזריחה תכנס לחדר ותעיר את הצעיר שיהיה עצבני כל הבוקר בגלל זה ואז ריגשי מחוסר שינה.

״ג׳אגי,״ מינהו ליטף את שיערו של ג׳יסאנג שהתחיל לפקוח את עיניו ולהסתכל עליו בפרצוף חמוץ. ״מה השעה?״
״שמונה, זה זמן טוב לקום.״

ג׳יסאנג התחשב מחבק את השמיכה העבה ביד אחת ובשנייה משפשף את עיניו פרצופו עדיין עם הבעה חמוצה.
״יצאת להליכה הבוקר?״
״הרגע חזרתי, מתי הלכת לישון?״
״שתיים וחצי, שלוש,״ הצעיר פיהק.

״אל תלך לישון כל כך מאחור בלילה אוקיי?״
מינהו קיבל הנהון בתגובה, ״נשיקה,״ הצעיר הסתכל למעלה לעיניו של בעלו וקיבץ את שפתיו מחכה מנשיקת הבוקר טוב שלו.

מינהו צחקק ונשען קדימה מצמיד את שפתיו לאלו של הצעיר לנשיקה מהירה לפני שבתרחק מקבל תלונה מג׳יסאנג.
״עכשיו לקום, יש לנו נסיעה.״
״ארוחת בוקר?״
״חשבתי לקנות בדרך.״

ג׳יסאנג הנהן וקם על רגליו, גופו רעד לפני שהתרגל לטמפרטורת החדר בלי השמיכה שלו. מינהו הלך להאכיל את החתולים ולתת מים לצמחים בסלון - שג׳יסאנג קנה להם בשביל לתת קצת חיים לסלון ולעצמו אומר: ״לפחות קצת חיים בבית הזה.״ אבל מה שעושה לצעיר טוב.

ג׳יסאנג יצא מהחדר לבוש בג׳ינס ארוך בהיר וסוודר עבה, על אפו מקפי הראייה שלו. הוא הלך לכיוון מינהו וחיבק אותו מאחורה שם את ראשו על כתפו של הבוגר ממנו.

״קפה עכשיו או בדרך?״
״גם וגם.״
״ושתשאר ער עד שלוש שוב?״
״בסדר, בדרך.״
״תה?״
״מים.״

ג׳יסאנג קיבל כוס מים צלולים ממינהו לפני שהתחילו להתארגן ליציאה החוצה. הם השאירו את החתולות בדירה מאחר ולא ידעו אם יסתדרו על הכלבה בביתו של ג׳יסאנג שהייתה גורה.

״עשיתי מחקר על ההתווכחות שלנו משלשום וגליתי שצדקת בשבעים אחוז.״
״באמת חיפשת את זה?״
״רציתי לבדוק עם אני טיפש או סתם מתעלם מדברים. כנראה אני פשוט זה.״
״אתה לא סתם מתעלם, עם מתעלם בכלל, אתה פשוט רוצה להיות צודק. יש הבדל בין עקשנות להתעלמות, אלו שני דברים שונים לגמרי.״
״לפחות יש לנו מערכת יחסים יציבה בזכותי.״
מינהו חייך אליו והנחש בראשו, ג׳יסאנג היה טיפש במובן אחר, ומינהו תמיד יחשוב על זה כחמוד.״

בנסיעה הם דיברו על העבודה של ג׳יסאנג ומינהו סיפר לו על ההליכה שלו בבוקר מזמין את הצעיר להצטרף אליו ואם לא מוקדם בבוקר אז בערב, ג׳יסאנג לא התנגד, אולי כן זה יהפוך למנהג שלהם אחרי ימים ארוכים וכך יוכלו להיכנס למיטה ביחד ולנסות להירדם ביחד, אבל אף אחד מהם לא יכל להבטיח שום דבר. היו ימים והיו ימים. וימשיכו להיות.

🍁☕️🍁