Next to the Traffic Light | Minsung (HEB)

~47~

💜(='∀｀)人('∀｀=)💜

אביב הייתה עונה הפכפכה מאוד, במיוחד עם המעבר בית הגשמים הנוראיים לחום או לקור, כי שמש היא דבר שקרן קטן (אוקיי, גדול) ומרושע!

_

"אתה חושב שהשדים שומעים אותנו?" שאל פליקס שישבו הוא וג'יסאנג מתחת לשמיכה בחדר של פליקס ואריק עם פנס מאירים אחד על השני.
"לא כבר זימנו אותם?" שאל ג'יסאנג בלחש.
"אני לא שומע כלום."

"גם אני."
"גם אני."

"עאעאעאעאע," צעקו ג'יסאנג ופליקס באותו זמן מעיפים את השמיכה מעל ראשם.
"ווא, אריק על תעשה את זה."
"אתם שכחתם שאני כאן," התלונן הנער ושילב את זרועותיו בפרצוף חמוץ.
"זה עדיין ממש הבהיל," אמר פליקס.

"הבאתי לכם את המשקאות שרציתם, ורק שתדעו עומדת להיות סופה היום."
"סופה?"
"אביב."
"אביב," נאנח ג'יסאנג, "אני צריך להתחיל לחזור לפני שאגיע הביתה ספוג מים ואז אהיה חולה, ואז אדביק את מינהו ואז שנינו נהיה חולים כי ככה היקום עובד."

"לא, ג'יסאנג, תישאר," פליקס חיבק את מותניו כדי שלא ילך.
"אין לך חבר משלך?" שאל אריק לוגם מהמשקה התוסס שלו.
"יש לי, אבל הוא יכעס עלי עם אצא במזג אוויר כזה. אז ג'יסאנגי צריך להישאר איתנו ללילה."

"תשחרר אותי פליקס."
"לא."

"כן," ג'יסאנג בה לקום ושניהם נפלו על הרצפה לרגלי הנער השלישי.
"למה אני כאן בכלל?"
"אתה גר כאן."
"אני לא גר כאן!"
"אתה כן ישן פה."
"זה, כן."

ג'יסאנג קם מהר על רגליו לפני שפליקס יספיק להגיע אליו, הוא צעק שלום ואריק החזיר לו בזמן שפליקס מתלונן.

_

"מי חסין הגשם, האן ג'יסאנג," צעק ג'יסאנג כשנכנס לדירה גורם לשלושה ראשים להתרומם.
"או שלא," אמר והוריד את ידיו מתהלך לחדר במבוכה רבה מאוד וסוגר אחריו את הדלת.

"זה היה מביך," אמר צ'אנגבין וצחקק.
"שמעתי את זה," קרא ג'יסאנג מהחדר ואז פתח את הדלת, מינהו הסתובב אליו צוחק.

"איך היה עם פליקס?" שאל מינהו.
"נחמד, הזמנו שד, הוא לא הגיע, אריק הפתיע אותנו, נפלנו, הכל הסדר," אמר בקצרה והתיישב על יד צ'אן על הספה.

"אבל אתם בסדר? לא נפצעתם או משהו."
"אל תדאג היונג, אנחנו מסוגלים לשרוד נפילה ממיטה לא גבוה בכלל."

"אז כדאי שאנחנו נלך, בטח יורד הרבה גשם בחוץ," אמר צ'אן וקם לוקח את צ'אנגבין איתו, "תיקחו מטריות," קרא מינהו אחריהם, "אבל עם אתם שוברים אותם אתם תעמדו בגשם שעה."

"למה ככה?" שאל צ'אנגבין.
"למה לא?"

עם זה הם יצאו מהדירה.

"אז סאנגי, מה עושים הערב?" שאל מינהו וחייך.
חיוכו של ג'יסאנג גדל והוא נעלם לחדר שלהם, מינהו עקב אחרי צעדיו עם מגחך, אבל כשג'יסאנג חזק עם כריות ושמיכת הפוך שלהם הוא היה מאוכזב במעט.

"מבצר שמיכות," אמר הנער, "וצפייה בברקים."

מינהו צחקק שוב וקם לעזור לו לסדר את הסלון, הם כבר בנו מבצר שמיכות שנתיים וחצי קודם לכן, וגם עם היה ילדותי, הייתה להם דירה משלהם והם יכלו לעשות מה שרק התחשק להם, כל עוד זה חוקי.

אחרי שסיימו התיישבו על המשטח הרך שסידרו ושמו סרט שיהיה ברק לפעמים מעבירים את עיניהם למסך אבל תמיד חוזרים בשביל הברק המתלווה לרעם.

ועם כמה שכל 'בום' היה מלחיץ והקפיץ את שניהם, זה היה מראה מרהיב.
"אני אוהב אותך," אמר ג'יסאנג מסתכל על מינהו ומחייך.
מינהו הסתובב אליו ונישק אותו קלות, "גם אני."

בסך הכל ערב אחד עם השני.

"אז באמת זימנתם שד?"
"כן, אבל הוא כנראה לא היה בבית."

💜(='∀｀)人('∀｀=)💜

(פרק שני להיום... למה העלתי היום ולא בראשון לינואר?
סיימתי לכתוב את הספר!)