Next to the Traffic Light | Minsung (HEB)

~49~

💜(='∀｀)人('∀｀=)💜

המחשב של מינהו שבת, הוא לא רצה לעבוד מה שלא הרגיז את הנער אבל כן גרם לו להיכנס ללחץ, הייתה לו מטלה להגשה לעד אותו הערב והוא היה צריך להעביר את הקבצים למחשב. אבל זה מה שקורה שהסוללה נדפקת והמחשב צריך להילקח לתיקון.

ולכן הוא יה צריך להתקשר אל ג'יסאנג כדי לבקש ממנו רשות להשתמש במחשב שלו בשביל לשלוח את המטלה.

מינמין: 'אני בקרייסיס הלפ'

הודעה כזאת דרמתית ג'יסאנג לא ראה מאז שהיונג'ין שאל אותו איך הוא שואל את סונגמין לצאת איתו.

סאנגי: 'הכל בסדר היונג?'

מינמין: 'המחשב שלי מת, אני צריך לשלוח מטלה למרצה שלי, יש סיכוי אני לוקח את שלח לכמה דקות?'

סאנגי: 'אין בעיה, הוא בתיק שלו על יד הדלת. אבל תשתמש בו מהר אני צריך לקחת אותו אחר כך.'

מינמין: 'תודה האני, אתה מציל חיים 3> '

מינהו מיהר לתיק והוציא את המחשב השחור, מיד פותח אותו בדרכו חזרה לסלון ומניח אותו על שולחן הקפה, אחרי שחיבר את הדיסק-און-קי הוא שם לב לתיקייה פתוחה.

מינהו התעלם מהתיקייה וסיים לשלוח את המטלה, כתב כמה מילים ואז שלח. הוא הוציא את הדיסק וסגר את הדפדפן שפתח רק כדי ראות את התיקייה ממוזערת בצד. אבל הסקרנות אכלה אותו והוא פתח אותה.

מינהו ידע שזו בטח תיקייה פרטית של החבר שלו אבל הוא לא רצה לבדוק, רק לרגע.

הקובץ בתיקייה היה אייקון של שיר. מינהו קיבץ את גבותיו כשקרא את שם הקובץ, '19_סופי', הוא לקח על האייקון כשקולו של ג'יסאנג נשמע, 'מיקסטייפ, חלק אחד, תשע עשרה' ואז המוסיקה התנגנה.

"זה מהיר מדי
חיכיתי לרגע הזה, מה איתך?
האם אתה מפחד קצת? או מתרגש?
האמת, זה כואב לשלוח אותך מכאן.

בכל יום הזמן עובר לאט, אני מתפלל שהוא יעבור מהר.
אבל כרגע אני מרגיש להפך
אשמח עם הרגע הזה יעצור קצת
זמן, אל תישאר כאן, תלך למקום אחר

אחד, שתיים, שלום, ועוד פעם חוזר לשלוש עשרה
הפכתי לזמר שרציתי להיות בזמנו
אני לא יכול לאמין אבל אני שמח
אני שלם עם החלום שהפך למציאות עם הרבה מזל

אבל הרגע שלו חיכיתי גם לפני שהתחלתי לחלום נמצא כאן
ואני רק רוצה שהזמן יעצור
אני עדיין לא מוכן
אני מחכה לעורך כל הדרך לשם
אני בן העשרים מחכה"