Next to the Traffic Light | Minsung (HEB)

~39~

》—🧋—《

"עם כמה שאני מרגיש קליל יותר עכשיו, אני יכול להציג את עצמי יותר טוב. אני ג'יסאנג מכיתה שלוש."
"פליקס, לי פליקס, כיתה אחד, ואני שמח שאני יכול להבין מישהו סוף כל סוף."
"מאיפה אתה?"
"אוסטרליה. אתה?"
"גדלתי במלזיה אבל למדתי בבית ספר אמריקאי עד השנה, זה למה המבטא הקוריאני שלי נוראי."
"תגיד תודה שאתה יכול לדבר קוריאנית, אנשים חושבים שאני חירש או אילם."
"עם כבר אני אילם, לא הוצאתי מילה אחת עד שנתקלתי בך."

פליקס הנהן, השניים המשיכו ללכת לא שמים לב שהם הולכים לכיוון הלא נכון. הבטן של ג'יסאנג התחילה לקרקר על הדרך, "ולא אכלתי כלום."

"למה? אני אפילו חצי שעה לא יכול לעבור בלי לאכול."
"אני לא אוהב את איך שאנשים מסתכלים עלי כשאני אוכל."
"אה, זה בסדר, כל אחד אוכל איך שהוא אוכל."
"לא כשאתה נראה כמו סנאי כי אתה אוגר את האוכל בלחיים," הסביר ג'יסאנג ודילג מעל ענף שכמעט מעד על רגלו אחר כך.

"זה לא יותר בריא ככה?"
ג'יסאנג משך בכתפיו, "זה פשוט נראה מוזר לאנשים."
פליקס צחקק וגלגל את עיניו. רק אז השניים הבינו שהם לא במקום הנכון והכל חשוך סביבם.

"היי ליקס?"
"אממ."
"איפה אנחנו?"
"חשבתי שאתה יודע את הדרך חזרה."
"יש לי חוש כיוון על הפנים, חשבתי שאתה יודע."
"הלכתי לאיבוד בבית הספר עם מפה, אתה שואל אותי?"

הם הסתכלו סביבם וג'יסאנג אחז בזרועו של פליקס מלמל לעצמו, 'בלי פאניקה, בלי פאניקה'.

עד שראו זרקור של אור לכיוונם, שניהם צעקו, ג'יסאנג כמעט מעד אחורה על ענף ומשך את פליקס איתו, פליקס הצליח לייצב אותו כשראו את פניו של בעל הפנס.

פניו המזכירים כלבלב עם משקפיים עגולים גדולים, הוא ישב על יד שורש גדול של העץ עם רגליו לחזהו וספר עבה יושב עליו, הוא הסתכל עליהם עם עיניים גדולות, הנערים בהו אחד בשני, או יותר נכון סונגמין על השניים במפוחדים.

מה ששבר את הדממה הייתה ביטנו של ג'יסאנג שקרקרה, הוא שם את ידיו על ביטנו ממלמל סליחה באנגלית ומחייך במבוכה.
"דוגו סאיו?" שאל הנער.

פליקס החליף מבטים עם ג'יסאנג, "אה, פליקס וג'יסאנג," אמר פליקס מצביע על כל אחד מהם, הפוך.

"כלומר, אני פליקס, זה ג'יסאנג," אמר שנית.
"היי," ג'יסאנג הרים את ידו ונופף בה, "רק עברנו באזור," הוא העביר את ידו לעורפו ונשך את שפתו התחתונה.

"כל כך מאוחר בלילה?" הקוריאנית שלו הייתה מושלמת לעומת שני הבנים.
"כ-כן."
"כי פה אין אוכל," המשיך הנער.
"בקשר לזה," ג'יסאנג חייך שוב, "אנחנו לא יודעים את הדרך חזרה."

"בעיה מה אני אגיד," סונגמין הרים את גבותיו, הוא היה נראה מאיים יותר משחשבו.
"ג'יסאנג, אולי כדאי שנלך לחפש את האוהלים?" שאל פליקס חוזר לאנגלית.
"אני לא רוצה להיאכל תודה רבה," אמר לו ג'יסאנג ואז פנה אל הנער הקורא, "ועם יורשה לי לשאול מי אתה?" הוא לא שינה את השפה.