שד מהגיהנום

15

"אז אתה אומר שאתה חושב שאתה מתאהב בו?" ליסה שאלה בעוד שישבנו על הדשא באמצע יום לימודים "לא.. כן.. אני חושב..אני לא יודע!" קיפלתי את הברכיים קרוב לחזה שלי מרגיש איך פניי מאדימות מהמחשבה על דאנטה שותה מהדם שלי לפני שבועיים "אני לא יודע מה אני מרגיש אליו, אחרי הפעם ההיא הוא התנהג לא כמו עצמו.. עדין.. ופגיע.. זה לא רגיל!" מלמלתי מהר "הוא שוב התנהג כמו אס הול אחרי הפעם ההיא?" שואלת מרימה גבה, מניד בראש לשלילה ותולש עשבים מהאדמה "לא איתי לפחות.. מאז הוא מתנהג נחמד.. עדיין לפעמים נותן לי סטירה בתחת עם אני יוצא מהמקלחת או מתכופף לידו.. אז זה דאנטה ולא כפיל סקסי ושרמנטי מעוד" מצחקק טיפה "וגם עם אני כן אוהב אותו זה לא שאני באמת יכול לעשות עם זה משהו, הוא אינקובוס! הוא בטח מזדיין עם שדים וכנראה מלאכים נופלים על בסיס קבוע! אני לא יכול לחיות שנים כדימה כמוהו זה רק יכאב לשתינו, והוא בטוח גם ככה לא מרגיש כמוני, למה שהוא ירגיש? הוא שד..." ליסה מסתכלת עלי לרגע "וואו יש לך קראש חזק על הבחור" קובעת ותופחת על ראשי במאיין צורה מנחמת "אני שונא להרגיש דברים!" קבעתי מתוסכל "הי,זה לא כזה נורא כמו שאתה חושב" מדברת באופטימיות,הרמתי אליה מבט מיואש "אוקיי זה כן אבל אתה גם דרמטי!" נפלתי אחורה על הדשא "אני באמת כזה דרמטי או שאת סתם מנסה לעודד אותי?" ליסה שותקת לרגע ארוך "שתיהם?" מצחקקת טיפה "אני פשוט אידוטטטטט" החרזתי בייאוש מהרגשות של עצמי ומהעולם כולו, דנטה נעמד מעלי, עינייו בגוון שחור וכחול קפוא מעורבבים יחד "עכשיו משהו חדש? למה אתה אידיוט הפעם?" מיהרתי להתיישב "או.. אממ.. כי שוב.. ציירתי במחברת בזמן שיעור ספרות" מיהרתי לתרץ הוא הסתכל עלי לרגע ואז התגלגל מצחוק "אתה לא לומד מטעויות הא?" מצליח להגיד בין הצחוקים, חבורת בנות עמדה קצת רחוק מאיתנו, וכרגיל היו מהופנטות מדנטה.. "השיעור הזה משעמם! מה אני אמור לעשות?!" שאלתי בזמן שמוחי מריץ כמה יפה הוא יהיה לציור.. ,אממ לא יודע, רק מציע, להבריז?" דנטה הציע "אני לא יכול להבריז! למרות.. שהשיעור הזה כל כך מיותר ומשעמם.. ואני יכול לעשות דברים הרבה יותר יעילים עם הזמן שלי בלעדיו.." הרהרתי בקול "אז תבריז, זה לא כזה קשה" אמר בקול שקט כמו השטן הקטן שיושב לי על הכתף "אתה השפעה רעה עליו" ליסה צוחקת "הצלחת לעשות משהו שאני במשך שנים לא הצלחתי לעשות" קובעת מחייכת חיוך זדוני ושותה מהקפה שלה שמלא בהרבה יותר מידיי קרמל, "טוב אני בכל זאת השד שיושב לידך ולוחש לך לעשות מה שאתה הכי רוצה.." לחש באוזני ומתרחק מצחקק, הסתכלתי בעיניו והצורך שלי לנשק אותו גבר מרגע לרגע להרגיש אותו קרוב את מגע עורו הריח שלו.. כל חלק בו קרוב אלי ולא משחרר לעולם.. התחלתי להתקרב אליו מאט כמו אחוז דיבוק בלי שליטה על הגוף שלי רוצה להרגיש אותו צמוד אלי "טוב, עם תחליט לא להיות פוסי אני אחכה לך בעץ האלון הגדול" קם מנער את הדשא ממכנסי הג'ינס שישבו עליו בצורה מושלמת וגרמו לו להיראות אפילו יותר סקסי ממה שהוא כבר, הוא התכופף קרוב אלי מרים את סנטרי כלפי מלא מחזיק בפני גורם לי שוב להרגיש קטן "ביי..מלאך שלי" לוחש בקול שרק אני אשמע, מיד התחלתי להסמיק, משהו באיך שהוא קורא לי ככה.. מהפנט אותי ומעביר צמרמורות בכל גופי מעיר בי חלקים שלא ידעתי שקיימים בנשמתי, חלק בי רוצה לדחוף אותו מעליי ולהתרחק בגועל אבל.. חלק אחר בי רוצה למשוך אותו קרוב יותר רק כדי שאוכל להצטנף לידו ולהקשיב לקולו לנצח, קול שעוטף אותי כמו שמיכה רכה "ביי.." הצלחתי להגיד בשקט, שוקע חזרה למחשבות על איך הקול שלו גורם לי להרגיש 'ככה מרגישה התמכרות..? אני רוצה אותו, אני רוצה אותו כל כך.. אפילו לשניה אחת מגע שפתיים עדין, למרות שאני יודע שזה לא יהיה מספיק ואני רק ירצה אותו אפילו יותר' ליסה מקישה באצבעותיה מול פני שוב ושוב "הלו, כדור הארץ לאותלו? אתה חיי?" חזרתי מיד למציאות נעקר מהמחשבה על דאנטה "אה? כן ברור שאני חיי" מלמלתי והרגשתי מותש.. לא עשיתי כלום למה שאני ארגיש ככה? "פשוט ריחפת לך כזה, לקחת משהו?" שואלת ומנסה לבחון את החיבור בין אמות הידיים שלי לראות עם יש שם סימני מחטים "לא לקחתי כלום, למה שתחשבי ככה?" מעקם גבות, היא מושכחת בכתפיים "אתה מתנהג מוזר, אני לא יודעת עם זה האינקובוס הזה או משהו שלקחת או שאתה שוב פעם נשארת ער עד מאוחר כדי להיות פאנבוי ולכתוב פאנפיק על דמויות כלשהם מאיזהו עוד קומיקס שהתאבססת אליו" מדקלמת את הסיבות האלה וסופרת את אצבעותיה כל פעם שהיא מציינת סיבה "זה היה רק פעם אחת ואת יודעת את זה!" מיהרתי להגיד "כן ובכל מקרה, בבקשה תהיה זהיר, משהו במצב הזה גורם לך להתנהג לא כמו עצמך". "אולי אני כן מתנהג כמו עצמי ואת לא יודעת את זה כי את כל כך מרוכזת בעצמך!" צעקתי עליה בכעס, היא קמה והלכה משם מבט פגוע על פניה

אותלו: 'הי ליסה.. אני יודע שהתנהגתי דוחה היום.. סליחה על זה.. אני לא התכוונתי לשום דבר שאמרתי.. מבטיח לך שאני יביא לך את הגוש קרמל שאת כל כך אוהבת כל יום במשך שבועיים' לרגע ארוך היססתי ולחצתי "שלח" מקווה שהיא תסכים לדבר איתי אחרי זה'.