שד מהגיהנום

89

"אוקיי, לאן חשבת ללכת?" שאלתי בחיוך "ליער אולי, יש פה המון דברים מגניבים!"  חייכתי מלטף את ראשו "אוקיי, אז ליער נלך" אני פשוט נהנה לראות אותו שמח, ואני לא רוצה שזה ישתנה, יצאתי מהמקלחת עוטף את שנינו במגבת, מלטף את עור גבו החשוף ברכות גורם לו לרעוד קלות, "על תסיח את דעתי מהנושא" הוא צחק, קול יפיפה ומדהים כל כך שאני יכול לשמוע שעות בלי שימעס לי מזה "אני לא!" נכנסתי חזרה לחדר מתלבש בג'ינס וחולצה מכופתרת שחורה חצי פתוחה, "מה אמרתי הרגע?" שאל מחבק אותי מאחור, פותח כפתור ועוד כפתור בחולצה שלי "לא להסיח את דעתך", "ומה אתה עושה?" הוא שאל, שמעתי בקולו שהוא מסמיק "מתלבש" צחקקתי למגע ידיו עוברות על חזהי "לא, אתה מסיח את דעתי" הסתובבתי אליו מחזיק בידיו בעדינות רבה כאילו ישבר עם אהיה אגרסיבי "איך בדיוק?" שאלתי מרים גבה, הוא בוחן את פלג גופי העליון החשוף, מבט רעב בעיניו "אתה נראה פשוט.. גאד אתה נראה מדהים בחולצה הזו" ליטפתי את לחיו בידי "אבל אתה נראה הרבה יותר טוב בלעדיה" הוא לחש סומק עולה על לחיו החמודות "מלאך שלי.. אני לא יכול להסתובב בחוץ בלי חולצה, לצערך הרב" צחקתי "אוי תסתום אני יכול להסתדר יופי גם ככה, רק אומר.. תסתובב יותר בלי חולצה" חייכתי נשקתי לגב כף ידו "רק כי אתה כזה חמוד" חייכתי. 

הוא סיים להתלבש "בוא נצא לפני שיחשיך!" הוא תפס בידי מושך אותי אל מחוץ לחדר "אוקיי אוקיי, לא צריך למשוך אותי" צחקקתי וחיוך מאושר על פני "בכל מקרה אני לא רואה איך זה עובד כי אני מהיר ממך" ציינתי מולו "אתה גבוה, זה לא פייר יש לך צעדים גדולים" הרמתי אותו על ידיי "יותר טוב ככה?" שאלתי מרים גבה בחיוך חושף שיניים "כ..כן" הוא גמגם מובך מעט אבל לא מתנגד "אתה כזה חמוד שאתה מסמיק" צחקתי "תסתום!" הוא אמר חובט בכתפי "חמוד כל כך" נשקתי ללחיו מחייך. אחרי שעה של הליכה הגענו ליער הכי קרוב "אתה לא עייף מכל ההליכה?" שאל מוודא שאני בסדר, הנדתי בראשי לשלילה "אני בסדר גמור" הנחתי אותו על האדמה "בטוח?" שאל שוב "כן, אני בטוח" הוא התחיל ללכת למעמקי היער, מעביר את ידו על העצים והצמחים בוכן את התחושה והצורה שלה בעניין רב, חייכתי למראה החיבה שלו לצמחים. "בניו ג׳רזי אין ממש יערות לפי כמה שידוע לי, עם יש זה ממש מגניב ולא היינו צריכים להגיע עד אורגון בשביל זה, אבל. באנו גם כי רציתי נורא להתרחק מכל השיט שעובר שם עכשיו, ליסה מכפה עלי אז אמא שלי לא תדאג יותר מידיי, שזה טוב" הוא חייך ודיבר במיהרות, עצרתי לרגע מסתכל עליו "לקחת את הכדורים שלך?" הוא שתק לרגע "אני חושב שכן?" נאנחתי "שוב שכחת נכון?" הוא הנהן מובך "זה בסדר" הוצאתי מהכיס את הכדורים שלו מניח אותם ביד אחת שלו ובשניה בקבוק מים "להתחיל להזכיר לך?"  "זה יהיה ממש מועיל.. תודה" הוא מלמל מובך "אל תהיה מובך, הכדורים דופקים את הזיכרון" הוא נראה מופתע מעט "באמת?" הנהנתי בחיוך בזמן שהוא בלא את הכדורים שלו "תודה" הוא לחש מחזיק בידי "על מה?" שאלתי, הולך לאט יותר בשבילו "על הכל" החיוך שלו ממיס את הלב שלי "אף פעם לא חשבתי שזה יהיה ככה" לחשתי מהופנט אליו "גם אני, אבל אני אוהב את זה" חייכתי, כל מה שעובר לי בראש זה, הוא רק מחור! לא שוב.. הוא לא רק מחור!  הויכוח התגבר במוחי בזמן שאותלו מספר לי על כל הזני צמחים בהתלהבות רבה.