שד מהגיהנום

69

גאד,הם עושים לי חשק להקיא, אבל  הם מאושרים,  חבל שזה עומד להיהרס..נכנסתי לחדר בצורת שד מלאה "אולי תפסיקו להימרח אחד על השני לשניה אחת?" אותלו נבהל  ונופל מהמיטה "כמה  זמן היית  כאן??" שאל בעוד פניו מתכסות אדום "מספיק זמן כדי שיהיה לי בחילה" פניו האדימו אפילו יותר "אשה..  מה את עושה כאן?" שאל ועזר לאותלו לעלות חזרה למיטה "באתי להזהיר אתכם" שניהם נראו מבולבלים "מ..מה?" "מירח  הציידים, זה עוד פחות מחודש" עיניו  של דנטה השחירו בהבנה "הנבואה.."הוא מלמל מבין את המשמעות של כל זה "איזו נבואה?"אותלו שאל מבולבל,  הנהנתי קלות  "ונחש מי הקרובן" עיניו של דנטה מיד שינו גוון צהוב בפחד "לאלאלאלאלא אני הבטחתי!"  מדבר מהר ובלחץ  כאילו העולם נחרב תחת רגליו באותם רגעים "דניטה, מה קורה איזו נבואה?"  פחד הזדחל לקולו של אותלו מחוסר ידיעה.  הוא נשם נשימה עמוקה "אני אסביר לך מאוחר  יותר, אשה בואי לבחוץ"  בלי לחכות לתשובה משאיר אותי ואת  אותלו לבד בחדר,  מיהרתי אחריו משאירה את בן האנוש מפוחד וחסר ידיעה. "אסור לנבואה להתגשם.."  הוא  מלמל הולך הלוך ושוב בכניסה לחדר "אין דרך לעצור את זה! לילית תהרוג את כולנו עם ננסה" הפחד בעיניו של דנטה התפשט לכל חלק בגופו,  "אני לא יכול לתת לו למות!"  הנחתיי אתידיעל כתפיו  "אין לך ברירה! אחרת שניכם מתים!" הוא השתנה  לצורת שד מלאה "אני מעדיףלמות איתו מאשר לחיות בלעדיו!" הוא הרים את קולועלי  "אתה יודע שהוא  לא אוהב אותך  אפילו! הוא רק מחור שחושב שהוא מאוהב!"  המילים חדרו אל ליבו כמו סקין "את חושבת  שאני לא יודע את זה?! כל יום   זה תזכורת  תמידית שאני הורג אותו לאט בכל  שניה שאני איתו! וכל שניה שאני  לא איתו הורגת אותו בסבל!"  דמעות  עלו  בעיניו בכאב נפשי גדול "אבל אני אוהב  אותו!  ואני  יכח כל מה שאני יכול כדי להיות איתו! גם עם זה כואב והורג אותי בהדרגה" נאנחתי  "אתה אידיוט, דנטה"  הוא  ניגב את טיפות הדם שזלגו על לחיו "אני יודע את זה, אני אידיוט מאוהב".