שד מהגיהנום

33

לילית מתהלכת הלוך ושוב בחדר הכס "הזמן מתחיל להיגמר, מלחששת עצבנית "תרגעי דנטה על זה, וגם הוא לא יודע מה המשימה" אמרתי לוקחת לגימה מגביע הדם שלי. "אין לנו זמן להירגע! ירח הציידים מתקרב ואנחנו חייבים קרבן" היא מעבירה אצבעותיה בשיערה בעצבנות.  "נו אז תני לי חמש דקות אני משיגה לך כלללל בשר אנושי שתרצי" צחקקתי מלקקת את טיפות הדם שהתאספו על שפתי העליונה. "זה לא יכול להיות סתם בן אנוש!! זה חייב להיות הילד הזה, אשה!" לילית לוקחת את גביעה הדם שלי מהיד שלי,  מתיחה אותו על הקיר בעצבים "הי! אני צריכה את זה!" עיניה רושפות בגוון אדום. "דנטה חייב להביא אותו למעגל הבנים ביער בדיוק בירח הצידיים, בשביל זה הוא נועד!" צועקת, ממשיכה ללכת במעגלים. התיישבתי על כס הגולגולת "בן האנוש יהיה שם,  לא אומרת כלום לרגע "שמעתי אבל שדם מכשפים מתוק מאוד" חייכתי חושפת ניבים לבנים "את לא יכולה לטעום ממנו אשה" קבע בנוקשות "לא כיף איתך" אני מחייכת חיוך זדוני "אבל.." היא מסתכלת עלי במבט שואל עיניה אדומות כדם "הוא לא חלש מידיי..? בכל זאת לפתות בן אנוש  למדינה אחרת באמצע הלילה" רמזתי כלות מחקה שתבין, אני מתאימה למשימה הזו דנטה סתם משחק שם בבני אנוש לכיף שלו "הוא יצטרך ליווי לוודא שהוא עושה את העבודה" לילית עיקמה את גבותיה במחשבה עמוקה "בסדר, לכי להיות בייביסיטר" קמתי מכס הגולגלות. קדה קידה עמוקה "בעונג רב מלכתי" פותחת את השער לעולם בני האנוש נעצרת לשניה מסתובבת מסתכלת על לילית, "זה אומר שאני חופשיה" שאלתי בציפיה ,רק עם תצליכי במשימה" היא אמרה ממשיכה ללכת הלוך ושוב. חייכתי עוברת בשער "הנה אני באה" חייכתי עוברת בשער מחליפה חזרה לצורה האנושית שלי כדי להסתוות בין כולם "או דנטה, אין לך מושג מה מצפה לך" לחשתי לעצמי בחדר החשוך צופה בזוג הישן.