שד מהגיהנום

65

גלגלתי עיניים לא מרוצה לגלות שזו ליסה, היא מנסה להפריד ביני לבין אותלו, אני מבין את זה אבל לא אומר שאני אוהב את הרעיון הזה, ישוניה התקווצו ברגע שראתה אותי "וגם אתה" הוסיפה קולה נוטף ערס "גם אני" אמרתי חזרה, אותלו נראה מבולבל מעט "חיפשת אותי?" שאלה מחזיק בידו הקטנה את כף ידי. היא הנהנה "אתה חייב להתחיל להודיע לאנשים שאתה מסתובב, הדאגת את אמא שלך" הוא נאנח "מצטער.. פשוט התרגשתי שדנטה כאן" חיוך קל עלה על שפתי ונשקתי לגב כף ידו. "אני שמה לב, על תיעלם ככה שוב" הסתכלה עלי "שעות הביקור הסתיימו, רק משפחה יכולים להישאר" הי אמרה לא מנתקת את המבט ממני בברור מפה את זה אלי או במילים אחרות 'זדיין מפה דנטה' חיבקתי את אותלו. "אני אבוא מחר" לחשתי באוזנו בקול שרק הוא ישמע "חסר לך שלא" הוא צחקק מעט ונישק אותי על הלחי נעמד על קצות אצבעותיו כדי להגיע לי. חמוד כל כך. חייכתי והלכתי משם, מוצף תחושה חמימה. 

התיישבתי על המיטה שמח, לא, מאושר אני מאושר כי דנטה חזר. ליסה נכנסה לחדר אחרי "מישהו שמח"  היא מחייכת מתיישבת לידי "ברור שאני שמח! דנטה חזר!" היא נאנחה קלות "אותלו.. אתה מבסס את כל האושר שלך על שד" הרמתי אליה מבט "אני יודע שאת לא מתה עליו אבל, הוא משמח אותי, בבקשה תשמחי בשבילי" ביקשתי מתחיל להרגיש את התשישות של היום "אני שמחה, רק אומרת, על תתבסס את כל האושר והחיים שלך על אדם אחד, במקרה הזה שד, אבל הבנת את הפואנטה, הנהנתי "אני יודע" מלמלתי, היא חיבק אותי."אני שמח ששפכתי עלייך נצנצים שהיינו בגן" חייכתי, ליסה צחקה "במשך חודשים הייתי מנצנצת בסגול" צחקקתי מעט מהזיכרון של ליסה  מכוסה נצנצים סגולים מכף רגל ועד ראש כי היה לה יום רע "בסך הכל רציתי לשמח אותך!"  היא חייכה "והצלחת" השענתי את ראשי על כתפה "תודה שהבאת אותי לכאן.. אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך" מלמלתי מותש ועייף "היית מת" היא אמרה גורמת לי לצחוק כל כך חזק שנפלתי מהמיטה "לי דווקא נראה שאת תהיי המוות שלי" צחקתי "אוו תודה" היא צחקה עוזרת לי לחזור חזרה למיטה עדיין מתגלגל מצחוק