שד מהגיהנום

42

מתיישב חזרה בכיתה ליד אותלו שמסתכל עלי  במבט מבולבל, פאק הוא כל כך תמים…  אני לא יכול להרוס אותו.. הוא חשוב לי מידי.

,הי הכל טוב? אתה נראה לחוץ" אותלו שאל קולו עדין ומתוק כמו שמיכה רכה של שמש וקיץ. הוא מלאך  הקיץ שלי.  הנהנתי קלות "כן הכל טוב" מיהרתי לשקר. הוא לא נראה מאמין "אתה משקר" לחש בתקווה שלא ישמעו אותנו. אשה  נכנסה לכיתה מסתכלת על אותלו בחיוך רעב כאילו הוא סתם חטיף  אחר הצהריים טעים. שתתרחק ממנו! חשבתי לעצמי.

"דנטה, אמא שלי רוצה שתבוא לארוחת ערב" הוא מזכיר לי, הנהנתי "אני יבוא אל תדאג מלאך שלי" לחשתי באוזן שלו שרק הוא ישמע "ויש לי הפתעה בשבילך לאחרי הלימודים" לחשתי גורם לו להסמיק קלות רק מזה  שאני לוחש דברים מתוקים רק לו, זה שמחזיק בלב שלי באחיזה הדוקה. אני אוהב אותו.. אני אוהב אותו כל כך..  "דנטה? אתה חיי? הוא שאל. מחזיר אותי מיד למציאות "כן, ברור" מיהרתי להגיד "אתה בטוח?  ריחפת לרגע, הנהנתי מחייך חיוך קל, עיניי נצבעות שחור עמוק ברגע שאני מסתכל עליו, על האחד שאסור לי לאהוב נאנחתי קלות "בעולם אחר מלאך שלי.."  מלמתי בשקט מקווה פעם ראשונה זה חודשים שלא ישמע אותי.

הולך עם דנטה לצידי לא מודע לשדה אשר צופה בנו מרחוק. "בבקשה.. בלי שטויות ליד אמא שלי" הוא הרים אלי מבט שחצני מחייך "אז אתה מתחנן שאני אעניש אותך זה שטויות?" סומק לוהט הציף את פני מלהיזכר באותו הבוקר בבית החולים שאני קשור למיטה ודנטה מאחורי מצליף בי עד שאני רועד מעונג וכאב כאחד "לא לזה התכוונתי!" צעקתי עליו מובך גורם לו רק לצחוק בקול "תרגע אני לא אזיין אותך ליד אמא שלך,  לפחות לא כרגע" הוסיף בסוף, חבטתי בו עם מחברת  המתמטיקה  שלי בראשו "סוטה" קבעתי מסמיק עם  פרצוף זועף על פני "או אתה יודע שאתה מת עלי" קבע בחיוך 

"אניי יודע את זה? כן, כן אני כן" חייכתי קלות דוחף אותו מעט עם כתפי בצורה מקניטה מעט.    "אז בלי לרדת לך מתחת לשולחן כמו שחלמת?" שאל מרים גבה. הסמקתי קשות "לא!!" הוא  צוחק בקול מניח את  ידו סביב מותני מושך אותי קרוב אליו בביטחון כאילו אנחנו זוג שנים. לא שאנחנו זוג.. חשבתי לעצמי "חבל" אמר בחיוך כאילו הוא מסתיר סוד רק שלו "מה אתה מתכנן..?" שאלתי חושד מעט "רק לשים בך וויברוטר ולשלוט בך איתו כל הערב עד שתתחנן אלי שאתן לך לגמור" לחש באוזני, ליבי   האיץ במהירות מהמחשבה על זה. "בסדר.." לחשתי חזרה מובך מעט "בסדר.. מה?" קולו תקיף ומהפנט "בסדר דאדי" אמרתי בקול שרק הוא ישמע "כלבלב טוב" חייך עיניו נוצצות במספר צבעים מרהיבים מהפנטים ביופיים. הוא מצמיד אותי כנגד קיר הלבנים המלוכלך. מצמיד אלי את גופו בכוח מנשק אותי "אני רוצה אותך.." לוחש באוזני גורם לזין שלי להתקשות במכנסי הג'ינס  שליי להיות כבדה יותר מתחושת שפתיו על עור צווארי   "פאק.. דנטה.."  גנחתי בקול לא רוצה להתאפק יותר מושיט את ידיי אל תוך המכנס שלו מחזיק את עיברו בכף ידי, מתענג על התחושה הקטיפתית מלטף טותו ברכות מרגיש אותו פועם בכף ידיי נאנח "דנטה.. אנחנו בחוץ.. יכולים לראות אותנו" אמרתי לו מפוחד מעט אבל מתרגש מהמחשבה שיצפו בנו.

"שיראו, כל עוד אתה איתי לא היכפת לי מהשאר" קבע משאיר סימן על הצוואר שלי, סימן של אהבה אסורה.

גנחתי בקול שקט שנצמד אל מפשעתי בכוח רב מתחכך בה עם מפשעתו. משגע אותי איך  שרק הוא יודע איך. "אנחנו נאחר.." הזכרתי לו בגניחה קלה "אני לא רוצה לאחר" אמרתי  מסדר את מכנסי הג'ינס שלי בחיוך קל  משתחרר ממנו "אני מבטיח לפצות אותך בלילה" נישקתי אותו קלות על שפתיו. תפסתי את כף ידו בידי הולך לבית לאט לא ממהר, מתענג על הרגעים השקטים שלנו, על כף ידו המחוספסת בבידי וקול נשימותיו. "אתה משמח אותי.." מלמלתי נשען על כתפו מותש מהיום. דנטה הסתכל עלי ומבט מודאג בעיניו "אתה מרגיש טוב?"  הנהנתי קלות "הכי טוב שאפשר" חייכתי אופוריה מציפה את גופה שנגע בי. מניח את ידו על מצחי ברכות "מתי אכלת פעם  אחרונה?"  שאל מודאג "אני בסדר, אני לא צריך לאכול, יש לי אותך" חייכתי מחזיק את ידיו "אותלו אתה בן אנוש, אתה חייב לאכול משהו " קבע מרים אותי על גבו "אתה לא תצליח ללכת עד הבית לחש בשקט "אבל אני בסדר" התעקשתי למרות.. שזה שקר, הרגשתי פיזית זוועה אבל הייתי מאושר, לא אכפת לי, אני מאושר  וזה הכי חשוב, לא? חשבתי על מחבק את דאנטה ,נהנה מפעימות ליבו.