שד מהגיהנום

39

אני הולכת לכיתה. חיוך זחוח על  פניי נהנית מכל המבטים המופנים אלי, אני סוקובוס אחרי הכל, אני ניזונה מהיחס הזה מדם אנושי ומין, כל מבט שמופנה אלי נותן לי עוד אנרגיה להמשיך במבטים שאני נותנת לכולם, נותנת לנם טיפנ תרוו שאולי אני אדבר איתם, מהפנטת אותם בלי לומר מילה. העיניים שלי בגוון ענבר לוהט מהרצון לזיין כל אחד ואחת בבית ספר מופצץ ההורמנים הזה.   אני עומדת מול חבורת תלמידים בזמן שהמורה מציגה אותי וורוסיקה, זה שם  נחמד אני לא אשקר, המבטים של כולם מהופנטים אלי מחכים למוצא פי.. טוב.. חוץ. מאחד. עיינו  תכולות כשמיים עורו שזוך ושיערו ברונטי מתולתל, מבטו נראה.. מסומם, לפחות עכשיו אני יודעת להשיג סמים טובים במקום הזה, חשבתי לעצמי בגיחוך, הסתכלתי עליו לעוד רגע אחד. לא.. לא מסומם.. מהופנט,מחור, שיכור מאהבה אני אולי שדה אבל אני יודעת לזהות בן אדם מאוהב מקילומטרים, והוא הסתכל על תלמיד אחר.. הסתכלתי על התלמיד שהפנט את הברונטי "דנטה" לחשתי לעצמי בקול. 

הוא מייד הרים את הראש מסתכל עלי לשניה מקבץ את עיניו לשני חריצים זועפים בצבע אמטיסט. הוא קם מיד תופס בשורש כף ידי גורר אותי מצמיד אותי לקיר בשירותי הבנים "הרבה זמן, דנטה".