שד מהגיהנום

64

הדלת נפתחה, מיהרתי לנשק את אותלו המופתע, רופא הסתכל עלינו לשניה אחת ואמר "אתם לא אמורים להיות כאן" התנתקתי מאותלו מסמיק מעט. הוא שינה גוון לאדום לוהט, יצאנו מארון הציוד מחזיקים ידיים "אני מצטער.. זה פשוט שלפעמים קשה לעמוד בפניו" החוותי כלפי אותלו שרק האדים יותר "בשביל זה יש חדרים, טוב אני אוותר לכם על הפעם הזאת אבל שאני לא ימצא אתכם שוב במקום שאתם לא אמורים להיות בו" אותלו הנהן, "אין בעיה" מרגע שהרופא יצא מתווך שמיעה התחלתי להתגלגל מצחוק "אתה כל כך אדום!" צחקתי "תסתוםם!" אמר כובש את פניו בידיו, מובך. "על תהיה מובך, זה לא פעם ראשונה אתה יודע" הוא הנהן "זה עדין מביך" קבע משעין את ראשו כנגד כתפי "רק עם אתה חושב על זה ככה" חייכתי מלטף את ראשו "אני כל כך שמח שהספקת להשתנות חזרה ברגע האחרון" הנהנהתי ,גם אני שמח" לחשתי לא מסיט את המבט ממנו. הוא נישק אותי, שפתיו כנגד שפתי רכות ומתוקות מדבש.. הוא הדבר הכי טוב שלעולם יש להציע.. חשבתי לעצמי. מנשק אותו חזרה מעמיק מעט את הנשיקה רוצה עוד ממנו. "דנטה.." הוא לחש מתנתק ממני "לא היום.. אני לא יכול היום.." הננהתי מלטף את לחיו בעדינות בזמן שהוא מתמסר למגע שלי "זה בסדר מלאך קטן, נשיקה יכולה להיות רק נשיקה" קבעתי מנשק קלות את שפתיו בנשיקה חטופה. נראה שהוקל עליו "נשיקה יכולה להיות רק נשיקה" הוא דקלם לעצמו בקול שקט "בדיוק" לחשתי חזרה. "הנה אתה!" קול נשי ומוכר נשמע.