שד מהגיהנום

56

אני מסתכלת דרך החלון "אוי ילד.." מלמלתי לעצמי מודאגת מהמצב של אותלו. דנטה הולך להתחרפן עם הוא יגלה על זה, נאנחתי "תחזיק מעמד ילד" עפתי משם חזרה למלון אל דנטה שמתעורר עם הנגאובר "הי דנטה, איך אתה?" דנטה מרוח על המיטה "אני מרגיש דוחה.." הוא מלמל לכרית. נאנחתי התיישבתי לידו "אתה צריך לחזור אליו" אמרתי, דנטה הרים אלי מבט מבולבל "מה?" "אתה צריך לחזור אליו" אמרתי שוב "הוא לא יכול בלעדיך ואתה בלעדיו" דמעות עלו בעיניו. הוא חיבק אותי במהירות לפני שעף מהמרפסת הישר אל אותלו. "זה כל כך טעות.." מלמלתי לעצמי "למה עשית את זה?" סטולס קרקר לעברי בזעם "עשיתי את זה כי גאד פאקינג דאמט הם מתים אחד בלי השני! וצריך את הילד טהור לטקס בעוד חודשיים וחצי. אז כל מה ששומר אותו טהור, מותר" הרמתי מעט את קולי בצורה מאיימת. סטולס לא נראה מרוצה מזה עף דרך החלון. גלגלתי עיניים ונכנסתי למקלחת, שוטפת מעלי את היום הארוך "הם עדיין הרסניים אחד לשני.. אבל אני לא יכולה לראות את דנטה ככה יותר, ואותלו.. גאד אותלו.. כל מה שהוא עבר לא מספיק? עכשיו גם הטקס המטופש הזה?" השענתי את מצחי כנגד הקיר הקריר "לפעמים אני שונאת להיות סוקובוס" מלמלתי לעצמי.