שד מהגיהנום

63

זה שקר, הכל שקר, הוא לא אוהב אותי הוא מחור. הסתכלתי על אותלו, הוא יפיפה, אור הירח גורם לעורו לזהור והוא נראה.. שמח, בהתחשב במצב לפחות. הנחתי את מצחי כנגד כתפו, יש לו ריח נעים.. חשבתי לעצמי בעוד אני מושך אותו לחיבוק. הוא צחקק מניח את כפות ידיו על ידיי, הוא כל כך קטן בהשוואה אלי, חייכתי ונשקתי לחיו "אתה שלי מלאך קטן" לחשתי באוזנו "אני שלך" הוא ענה בחזרה. חייכתי בשקט, נהנה מהנוכחות שלו איתי על הגג. נישקתי אותו שוב הפעם נשיקה עמוקה ועוצמתית ,לא יכול להתנגד למגע שלו, לגופו צמוד אלי, ירדתי לאט לכיוון הצוואר שלו מפזר עליו נשיקות עדינות "דנטה.." הוא גנח את שמיע מעביר את ידיו על גבי מצמיד אותי אליו. פקחתי את עיניי שם לב לסימן  מוזר.. הזזתי את החולצה שלו הצידה בוחן את כתפו וצווארו החשוף…  ממהר להשתחרר מאחיזתי "אותלו.." אמרתי מודאג מעט "דנטה" הוא אמר,קולו רועד מעט ופחד הזחל תחת עורי "מה זה הסימנים האלו?" שאלתי, בכל רגע שעבר הפחד גדל לגלות את האמת גבר. "זה שום דבר" הרמתי אליו מבט. "אתה משקר, שאלתי, מה זה הסימנים האלו" שאלתי שוב הפעם ביותר תקיפות. הוא נאנח, "מ..מינטי.. השאירה לי אותם.." הוא מלמל ואני רואה כאב.. בעיניו "מינטי?" שאלתי שו. הוא הנהן דמעות עמדו בעיניו "בערב של המסיבה קרה.. משהו.. וכנראה היא לא רצתה שאני ישכח.." הוא מלמל בשקט כנראה מקווה שאני לא ישמע. נשמתי נשימה עמוקה, "אותלו, היא פגעה בך?: שאלתי בזהירות מפחד לדעת את  התשובה, לא אומר כלום לרגע ארוך ואז מהנהן. בלי לומר מילה קמתי ומיהרתי לתוך הבית חולים "דנטה, לא!" הוא קרא אחרי אבל לא עצרתי מתמקד במינטי, במיקום שלה, שינתי חזרה לצורת השד המלאה שלי עף לתוך המחלקה הפסיכיאטרית אל חדר מבודד.  אותלו רץ אחרי מנסה לעצור אותי. עיני זוהרות באמטיסט, סגול בוהק של זעם טהור. בועט בדלת של החדר שלה "את!!" קראתי בזעם. היא הרימה אלי מבט לא מבין, "את פגעת במלאך שלי! את תשלמי על זה!!" תפסתי בגרונה מצמיד אותה לקיר, חונק אותה בלי פחד כמעט שובר את המפרקת. היא שרטה בידיה את אמות ידיי מנסה להשתחרר. אותלו נכנס לחדר "דנטה!" 

הרפתי מעט מסתכל עליו "על תשעה את זה! בבקשה! אני צריך אותך! בבקשה!"  הוא בכה.. שחררתי את מינטי שנפלה לרצפה משתעלת ומשתנקת. גרמתי לו לבכות.. "אותלו. אני-." אמרתי בעצב לא סיימתי את המשפט לפני שקטע אותי "קראו לאבטחה בוא!" מנגב את הדמעות מהר ותופס בידי ממהר לגרור אותי משם. מינטי נשארה על הרצפה מסדירה את נשימתה. יצרתי איתה קשר עין מעמיק עיניי משתנות לקליידוסקופ מוציא את הקצת שפיות שנשארה בה  והלך משם. משאיר את מינטי שרועה על הרצפה צוחקת עם מבט חלול. אותלו דחף את שנינו לארון ציוד "מהר תשתנה לצורה אנושית!" פקד עלי בלחש "אני מנסה זה קשה שאני כועס!" ניסו לפתוח את הדלת מבחוץ. "נו נו נו מהר אסור שיראו אותך ככה!" אותלו התחיל להילחץ, נשמתי כמה נשימות עמוקות.