שד מהגיהנום

27

התעורתי מופתעה מדנטה שמחבק אותי, אפו קבור בצוורי נשימתו רותחת על עורי כמו נשימה של דרקון, דרקון בעל עור ברונזה חם וכנפיי עורב גדולות  התיישבתי על קצה המיטה מפהק. מסתכל על דמטה היופי שלו טהור כל כך..,  לא אסור לחשוב על זה! הוא שד אתה בן אנוש זה לא הגיוני קבעתי מיואש מעט מעצמי ומהרגשות האלו, מעביר אצבע עדינה על הצלקת של דנטה השאיר בצוואר שלי, אני רוצה להרגיש ככה שוב, לא.. אני חייב להרגיש ככה  שוב, מיהרתי לשידה מוציא מהמגירה  זוג מספרים, נושם נשימה עמוקה ויוצר חתך לרוחב האמה שלי נותן לדם לטפטף למספר שניות מתעלם מתחושת  הכאב הצורבת מתקרב חזרה אל דנטה מחקה שייסים לב לריח הנחושת החם אשר אופף את האוויר סביבנו, דנטה פוקח את העיניים באחת, נחירו מתרחבים שואפים לתוכם את ניחוח הדם, עיינו  בגוון כחול קפוא כמו קרחונים "אותלו.." לוחש במיין נהמה חייתית , הנהנתי מצמיד את החתך לשפתיו מחקה לתחושת האופוריה שתציף אותי

לשניה אחת לא עשה כלום, נשם עמוק ופיסק את שפתיו נותן לדם לזלוג לפיו. תחושת העונג הציפה אותי כמעט מייד, פלטתי גניחה קטנה ברגע שלשונו עברה בחום על החתך הקולח דם מתוק. 

 מתנתק מאמת ידי לרגע אחד "איך ידעת.." עוצר לרגע ומלקק את טיפות הדם הקטנות שנתפסו עליהן "שאני צריך דם..?" ממשיך את המשפט שואל  "סתם ניחוש" שיקרתי בחיוך מאולץ. 

מהנהן מצמיד את שפתיו חזרה לחתך המדמם, עינייו מקובעות על שלי  גורם לי להסמיק, שפתיו רכות על עורי מעבירות בי זרמים רכים של עונג, השענתי את ראשי על כתפו מתנשם קלות מהעונג שמיף כל תא בגופים, כל נשימה שלי שייכת לו ודמי.. דמי שלו, גורם לי לעונג עילאי שמעולם לא הרגשתי "זה טוב על  תפסיק.." גנחתי בשקט שניתק למספר שניות שפתיו ממני 
"אותלו" דנטה לחש ודאגה בקולו "על תפסיק!" פקדתי מתחנן אליו שלא, האופוריה משכיחה ממני את הכאב והסבל,  אפילו עם רק למספר רגעים. שותק לרגע ואז מהנהן ממשיך עם פעולת שתיית הדם, הרסני לבן האנוש ומעצים לשד שניזון ממנו אבל לא היכפת לי. זה מרגיש טוב אני לא  רוצה שיפסיק לעולם.