שד מהגיהנום

24

נהגתי לבית בשקט דמעות זולגת על לחיי "אידיוט אידיוט אידיוט!" צעקתי על עצמי מרביץ באגרופים קפוצים להגה. 

עוצר מול הכניסה לבית לוקח שלוש נשימות עמוקות, מנגב את פני מהדמעות "זה שום דבר" לחשתי לעצמי נשאר באותו לעוד דקות ספורות מרגיש את הזמן זז ואת ידה של מינטי עוברת על ירכי נוגעת בי שוב שוב בתחושה שלא עוברת, יצאתי מהאוטו נכנס לבית בשקט מוחלט, 

 אמא יושבת על הספה בסלון "אתה חזרת מוקדם, אתה מרגיש טוב?"  הנהנתי בשקט "פשוט קצת כאב ראש" חייכתי חיוך מאולץ למרות התחושה הדוחה שלא עזבה אותי. ,תקשיב, אנחנו צריכים לדבר מניחה את הספה שהיה בידה בצד, "אמא" אמרתי  עייף "זה חשוב" מתעקשת "אתה גיי? כי כן זה לגמריי בסדר ואני מקבלת אותך בכל מצב, אתה הילד שלי" הסמקתי טיפהה, גאד זו שיחה כזו! חשבתי לעצמי מובך "אמא! אני לא גיי!" מיהרתי להגיד למרות שלא ידעתי בעצמי העם זה נכון "זה בסדר גם להתנסות, כמו שאתה יודע, אני רק מכווה שאתה זהיר" "גאד אמא! כן אני זהיר!" פני העלו גוון אדום לוהט "אני רק מוודאה שאתה לא אידיוט, תהיה זהיר, תשתמש בקונדומים, זה שאתה מתנסה עם בנים לא אומר שאין מחלות", "וואו אמא אוקיי!" הסמקתי ורצתי למלא שומע אותה מצחקקת מעט "אוהבת אותך בן שלי". 

נכנס לחדר ונועל אחרי מסמיק קשות בתקווה שהיום הזה ייגמר סוף סוף, נפלתי על המיטה תחושה קרה ובודדה עטפה אותי כמו שמיכה, זה לא הרגיש טוב כמו שדנטה נוגע בי.. זה אמור להרגיש טוב לא? התחושה של הבדידות התעצה ואני התקפלתי לתוך עצמי מנסה למצוא טיפת חום בעולם עשוי קרח