שד מהגיהנום

41

אשה חודרת אל מחשבותיי כמו נחש שמחפש טרף. אסור לה להתקרב לאותלו! היא מסוכנת! חשבתי לעצמי מודאג. "ממש נקשרת אל הבן אנוש, הדם שלו עד כדי כך טוב?" שאלה בהקנטה כאילו יודעת סוד, סוד שאסור לעולם לדעת משהו שייחרב את העולמות עם ייחשף. "דנטה.. לא התגעגעת?" שואלת בקול מתוק מדבש, "לא, מה את עושה כאן?" שאלתי בעצבים כל חלק מגופי מחויב להגן על אותלו. "את זה" לחשה מצמידה אותי לקיר במקומה, קופצת עליי בנשיקה סוערת, כמעט שכחתי  איך זה לנשק אותה, היא חייתית וחסר מעצורים בשונה מאותלו.אחרי מספר שניות נישקתי אותה בחזרה  מצמיד אותה אלי, התנועות שלנו מהירות ואגרסיביות כל  חלק בגופנו צמא למגע.

"אז כן התגעגעת Little biatch" לחשה נושכת את שפתי התחתונה מוציאה ממני גניחה חלושה. "לא השתנת אפילו טיפה" קבעה צוחקת קורעת מעלי את החולצה שלי פורשת כנפיים גדולות ואדומות "רד על הברכיים עכשיו" פקדה בקול תקיף, התיישבת על ברכיי יודע למה לצפות ההתרגשות מציפה את גופי..   ואותלו את מחשבותי.. עצרתי מיד באמצע הדרך מטה "למה עצרת  slut?" סתרה לפני בנזיפה קולה קר  ועינייה נוצצות בענבר. "אמרתי שזה לא יקרה יותר" קבעתי בקול תקיף ללא מסוגל עם המחשבות שרצות במוחי.

"אתה פתטי" קבע מצדה. נראית מעט מאוכזבת שלא קיבלה ירידה אחרי הכל. "בן האנוש מחזיק אותה בקולר הדוק אני שמה לב, אני מקווה שלא אכפת לך אם אני אנסה אותו" הנחתי את ידיי על גרונה בחניקה אגרסיבית, "שלא תעזי להתקרב אליו או לדבר עליו ככה!" עיניי חושפות סגול בוהק. אשה צוחקת מניחה את ידיה על אמות ידי בעודי חונק אותה "ומה עם כן?" התגרתה, "אני אצטרך להרוג אותך.." קבעתי בטון מאיים "אוו מפחיד" צחקה מלגלגת עלי. 

שחררתי אתה עצבני "תתקרבי אליו ואני יוודא שתחזרי אל פנדמוניום  בתוך שקית גופות" קבעתי יוצא משם בעצבים. אני חייב להגן עליו! הוא חייב להיות  בטוח אני לא אוכל לסלוח לעצמי אחרת, אותלו.. אני לא אתן לאף יצור  לפגוע בך.. לא כל עוד אני בחיים. חשבתי לעצמי ממהר לחזור לכיתה קולה של אשה מהדהד בראשי, אסור לי לתת לזה לקרות שוב..