שד מהגיהנום

57

התפרצתי לחדר של אותלו. הוא כבר לא שם.. "אותלו!" קראתי בקול, לא אכפת לי מי ישמע או יראה, אני חייב לראות אותו, לוודא שהוא בסדר. הג'ינג'ית הקטנה נכנסה לחדר "הוא לא כאן" עיני שינו גוון לאמטיסט בורקות בזעם "מה זאת אומרת?!" היא הרימה אלי מבט עצוב, דמעות זלגו מעינייה. תפתי אותה והצמדתי אותה בכוח לקיר "איפה הוא?!" פחד הזדחל תחת עורי מהמחשבה שקרה לו משהו. "הוא מאושפז! בגללך" היא שיקרה "מה.." מנגבת את דמעותיה מיישרת אלי מבט כועס "הוא נפגע בגללך ועכשיו הוא מאושפז" קולה יציב חודר אל מחשבותי. קרסתי לרצפה לא יכול לשאת את המחשבה על לפגוע בו. "הוא לא יכל עוד להתמודד עם זה שאתה לא כאן ועכשיו הוא מאושפז" היא ממשיכה לשקר במצח נחושה "לאלאלא את משקרת! הוא בסדר גמור, אני מרגיש את זה, הוא מותש אבל בסדר" התעקשתי, ליסה הנידה בראשה לשלילה "הוא לא בסדר" חבטתי ברצפה באגרופים קפוצים כאב לופת את נשמתי בפחד נוראי. היא יצאה מהחדר חיוך קטן על פניה כאילו שמחה על הכאב שלי "היא משקרת.." מלמלתי לעצמי. עיני זהרו באדום, קמתי. גופי כבד למגע מטרה אחת במוחי. למצוא את אותלו.