שד מהגיהנום

59

אני חייב למצוא אותו. קבעתי עובדה במוחי לא יכול לחשוב על מה יקרה עם המלאך שלי יפגע שוב הפעם בגללי. עברתי כבר על כמעט בכל בית חולים בעיר.. הוא לא בשום מקום, מה עם הוא בסדר וליסה פשוט מנסה להרחיק ביננו? לא שאני מאשים אותה. אני לא בריא לו.. נאנחתי ונכנסתי לבית החולים האחרון שיכולתי לחשוב עליו. ,הי, אותלו ווילסון נמצא כאן במקרה?, שאלתי את הפקידה קולי נואש רק למצוא אותו סוף סוף. היא הנהנה "מחלה פסיכיאטרית קומה 2, חדר מספר 593" הנהנתי קלות, רץ במהירות אל החדר ריאותי חסרות אוויר לא יכול לחכות רגע אחד יותר. הוא האוויר שלי לנשימה, נכנסתי לחדר דמעות בעיניי שראיתי אותו מצטנף בתוך עצמו על המיטה בחיבוק של אמו, "אותלו.." לחשתי מאושר לראות שהוא בסדר. אווה, אמו של אותלו הרימה אלי מבט מחייכת. נראה שהוקל לה "הוא חיקה לך" לחשה בקול שקט על מנת לא להעיר אותו, "והנה אני כאן" לחשתי חזרה מתיישב בצדו השני של המיטה, מחזיק בכף ידו רפויה בידיי, מנשק אותה קלות. הוא בסדר.. חשבתי לעצמי בזמן שחזרתי לנשום בפעם הראשונה בכל השבוע הזה שהייתי רחוק ממנו. הוא התעורר מעט וקפץ עלי בחיבוק ברגע שהבין שזה אני "אני כאן מלאך שלי... אני כאן.." לחשתי לו מחבק אותו בכוח ולא מרפה, הוא בכה בשקט. כואב לי לראות אותו ככה "ששש זה בסדר" התחלתי לזוז קדימה ואחורה מלטף את ראשי "על תעזוב אותי.." הוא מלמל מהדק את החיבוק שלו ,אני לא, על תדאג, אני לא עוזב שוב לעולם" נשקתי למצחו ברכות. אני לא יכול לעמוד בזה יותר.. אני לא יכול לפגוע בו שוב.. זה הורג אותי לראות אותו ככה. ,אני מצטער כל כך שפגעתי בך.." לחשתי באוזנו, אותלו לא אמר מילה קבר את פניו בצווארי רועד כולו. "אותלו.. מה קרה?" הוא הרים אלי מבט כואב עיניו מלאות דמעות ,חשבתי שאיבדתי אותך.." הוא מלמל קולו שבור ורועד מבכי "לא.. אתה לא" לקחתי את ידו והנחתי על לוח הלב שלי שהלם במהירות כנגד כלוב הצלעות. ,אתה לא יכול לאבד אותי.. כי הלב שלי שייך לך מלאך קטן" נשק לשפתי קלות, משעין את ראשו על חזאי "ושלי לך.." הוא אמר בקול שעולה במעט על לחישה. חיבקתי אותו מאושר סוף סוף להיות איתו, גם עם זה שקרי . "אני אוהב אותך מלאך קטן שלי.." לחשתי בלטינית. מילים לא יוכלו לתאר את רגשותי אליו והאושר שהוא מביא לי. "דנטה.." קולו חלש וחנוק מדמעות שגורמות לליבי להתכווץ בכאב, "כן מלאך שלי?" שאלתי בעדינות "אתה באמת כאן, נכון?, הוא שאל בעיניו תקווה וכאב. ניגבתי מפניו את הדמעות בעדינות "כן. אני כאן ואני לא הולך" ליטפתי את לחיו באגודלי. מגע תמים ואוהב, שום דבר יותר מזה.