שד מהגיהנום

25

דנטה מתפרץ לחדר דרך החלון, "דנטה ממש אין לי מצב רוח היום.." מלמלתי דמעות קטנות זולגות במורד לחיי "אתה בוכה" מתיישב לידי מדבר בטון מודאג מעט "אני לא" שיקרתי מנגב את הדמעות מפני לפני שייסים לב "אני שד מהגיהנום אני מזהה בכי שאני שומע אותו" צחקתי בבכי "ציטטת הרגע לור אולימפוס?" איכשהו  גורם לי לחייך אחרי היום הזה "אולי, מלטף בעדינות את השיער שלי   נותן לי את טיפת החום שהייתי צריך בעולם הקפוא הזה משפר את ההרגשה שלי בקצת 

"אותלו" הסתובבתי אליו  מסתכל עליו במבט שואל דמעות עדיין בעיניי, מנגב מעיניי את הדמעות מבט מודאג בעיינוו השחורות "מי פגע בך..?" הלב שלי מחסיר פעימה מפחד "אף אחד!" מיהרתי להגיד, הוא לא נראה מאמין מושך אותי אליו לחיבוק מפתיע אותי בפעם המי יודע כמה "אתה משקר.. אתה יכול לספר לי הכל.. או כלום, עם תעדיף" שקעתי לחיבוק שלו דמעות מבצבצות מעיניי שוב "אני פשוט כל כך עייף.."  מלמלתי מותש "זה בסדר, אתה יכול לישון על החזה שלי עם תרצה" התכרבלתי על החזה של דנטה מרגיש את פעימות ליבו, ופתאום לא היה לי קר עוד,, ולא הרגשתי בודד, הרגשתי.. בטוח, מוגן בחיבוק שלו בזמן שהריח שלו עוטף אותי בתחושה חמימה, ריח של עצים ומדורות בחורף, ריח של בית..