שד מהגיהנום

70

הם הולכים להקריב אותו .. לא..אסור להם  אני אוהב אותו כמו שלא  אהבתי  שום דבר בחיי. "אשה..  הם יהרגו אותו.."  אמרתי  עם דמעות בעיניים. היא הנהנה "אני  יודעת.. אתה חייב לשחרר ממנו" היא מדברת אבל המילים שלה לא חודרות למוחי. חבטתי  בקיר בתסכול ,  יום יבוא ונהיה מאושרים..גם  עם  זה  בעולם אחר.. חשבתי לעצמי.  אני  לא הולך לספר לו, אני רוצה שיהיה מאושר בזמן שנשאר לנו יחד. נכנסתי חזרה לחדר, עוטה עלי חיוך מזוייף. "הי הכל טוב?, הוא ש, הנהנתי "שום דבר רציני, סתם שיט של גיהנום" התיישבתי חזרה לידו "אז, רוצה לראות סרט? אפשר להזמין פיצה" הוא חייך הנהן "אני אשמח" חייכתי אבל כאב מילא אותי מבפנים, אני עומד לאבד אותו.. 

דנטה לא הסכים לדבר יותר על הלילה ההוא, איזה נבואה? את מי הולכים להקריב בדיוק? זה הולך להיות מישהו שאני מכיר?? לא, לא לחשוב על זה יותר. יש סיבה שדנטה לא מדבר על זה,  בכל מקרה עבר כבר כמעת שבוע, אין סיבה שאני אמשיך להתעסק בזה. הכדורים התחילו להשפיע, עכשיו אני פשוט צריך לוודא שאני לוקח אותם כל יום. חייכתי נכנסתי לכיתה מקווה שלא יהיה בלגן לגבי האשפוז.. כי ברור שזה חייב להגיע אל ליטרלי כולם בבית ספר! חשבתי לעצמי בציניות. ברגע שנכנסתי כולם השתתקו,  לשניה אחת היתה לי תקווה שהכל יהיה בסדר אבל הם החלו להתלחשש "שמעתי שהוא התאשפז כי היה לו התקף פסייכותי" אחת מהתלמידות לחש לחברתה גורמת להתכווץ במקום בתקווה להיעלם, מישהו ישים לב אם אני יברח? כנראה כן אבל היה שווה לנסות, לפני שהספקתי לפרוץ בריצה דנטה נכנס לכיתה כמו מלאך שומר, או במקרה הזה, שד, שד סקסי ביותר שרודף את החלומות שלי. הוא עטף את זרועו סביב כתפי ונשק ללחי בחיבה, חייכתי "בוקר טוב גם לך" נשקתי על שפתיו בנשיקה חפוזה מפתיע את כולם, "בוקר טוב מלאך שלי" הוא אמר בקול מספיק גבוה שכל הכיתה תשמע גורם לי להסמיק מעט במבוכה "אתה ממש נהנה מהיחס הא?" שאלתי מצחקק מעט מתיישב במקומי "אני אינקובוס, ברור שאני  נהנה מהיחס" החזקתי בידו נהנה מהקרבה שלו והתחושה המגוננת שהוא משרה עלי, חבורת בנות מאוכזבות דיברו מאחורינו "הוא גיי?? ממתי? זה כזה עצוב שכל החתיכים גייז" בטוח שמדובר על דנטה "באמת יש לך קראש על המשוגע הזה? את יודעת שאישפזו אותו" רגע.. הן מדברות.. עלי..? ממתי אני קראש של מישהי? אני לא כזה גבוה, או שרירי, אם בכלל, זה לא הגיוני, זה בטוח טעות "משוגע או לא אותלו עדיין חמוד, לא חושבת?" לא! לא טעות הן מדברות עלי, דנטה לא נראה מרוצה מזה במיוחד, הוא הסתובב אליהן "הי, תפסיקו לרייר על החבר שלי" עיניו נוצצות בכחול עמוק שמעולם לא ראיתי כודם, אולי העיניים שלו מסמלות רגשות..?. הוא אמר את זה מספיק בקול שכל הכיתה תשמע ותדע שאני שייך לו עכשיו, "לוקה, אני אשמח אם תהיה יותר בשקט כדי שאני אוכל להמשיך בשיעור" המורה אמרה, הוא העיף בה מבט אחד והיא ההשתקה ממשיכה בשיעור שלה בלי להתייחס אלינו שוב. חייכתי מעט "אז אני החבר שלך" לחשתי לו וחיוך דבילי על פני "ברור, חשבת שאני צוחק? אתה שלי מלאך קטן" לחש באוזני מעביר בכל גופי צמרמורות נעימות.