שד מהגיהנום

72

 השיעור היה משעמם כרגיל, מה עוד אפשר לצפות משיעור ספרות? לא הרבה את זה אני יכול להבטיח, נאנחתי "השיעור הזה הורג אותייי" דנטה צחק "אתה כזה חמוד, יש גרוע יותר משיעור ספרות" אמר, מפתיע אותי בזה שהוא שם את ידו בכיס הג׳ינס האחורי שלי כמו בסרט תיכון גרוע, "או כן? כמו מה?" הוא חשב רגע "אשה לפני שתפסו אותה, היא עמדה לפוצץ את הוותיקן" שתקתי לרגע "ספרות גרוע יותר" קבעתי צוחק למראה הבעת פניו של דנטה, הבעת הפתעה ובלבול "אתה עדיין יכול להבריז" משכתי בכתפיים "זה או להבריז או לקבל תעודה טובה, ואני רוצה להתקבל לאוניברסיטה טובה, וללמוד רישום והיסטוריה, ועוד שיט שאני לא החלטתי עדיין" הוא הסתכל עלי בחיוך "אז אתה הולך עד הסוף עם להיות סופר קומיקס" הנהנתי "אני אוהב לצייר, אני אוהב לכתוב, לפעמים, ואני אוהב קומיקס! אז לשלב הכל ביחד זה יוצא מקצוע די מצליח שאני יהנה ממנו"  אמרתי פותח את הלוקר ומוציא משם את הדברים לשיעור הבא, מדעים, אני רק מכווה שזה ילך חלק ושום דבר לא יתפוצץ "טוב! מוכן לשיעור מדעים?" שאל, עניתי לו בחיוך עייף מאט, הכדורים האלה מפילים אותי מבחינת שינה! "ממש לא! אבל אני יכול לנסות"  הוא צחק, "על תפוצץ כלום" תקעתי בו מרפק בהקנטה "זה היה תאונה!" הוא לא נראה מאמין "כן.. תאונה" חבטתי מחברת בראשו "אני רציני!" הוא צחק מושך אותי לחיבוק "גם אני!" אמר בחיוך "אתה לא רציני אתה סתם מעצבן!" מתעלם מכל המבטים שהתקבעו עלינו "אני לפחות מעצבן חמוד?" שאלה ועיניו נראו כמו עינו של כלבלב מאוהב, צחקתי "אתה באמת עושה עכשיו פאפי פייס?" הרמתי גבה "פאפי פייס זה הדרך הכי טובה להשיג נשיקה" קבע עובדה כאילו הוא מומחה, נשקתי על קצה אפו "מרוצה?" שאלתי בחיוך "כמעט" הצמיד אותי כנגד הלוקר ומנשק אותי "ועכשיו?" שאלתי שוב מלטף את לחיו בידי "מעוד" הוא ענה בקול צרוד מתשוקה "קדימה, אנחנו נאחר לכיתה"  אמרתי בחיוך הולך לכיתת מדעים, מחזיק בידו של דנטה "חנון" קבע בחיוך "תסתום" אמרתי בחיוך שמח ודבילי, לא אכפת לי מי רואה, אני גאה להיות החבר של דנטה. נכנסו יחד לכיתה, לא משחרר מידו של דנטה לשניה אחת. "אוי לא אנחנו הולכים לעשות ניסויים.." מלמלתי "זה לא כזה נורא, בתור אדם שמתעסק במאגיה אתה לא אמור להיות טוב בשיט הזה?" שאל מלטף את גב כף ידי עם אגודלו בחיבה, "פעם אחרונה שעשיתי משהו רציני כזה אתה הגעת, זה טוב והכל אבל זה לא היתה בדיוק המטרה" הוא צחק "אוקיי ניצחת, רק תשתדל לא לשרוף משהו" בעטתי בו מתחת לשולחן דבר שגרם לו לצחוק חזק יותר, המורה הסתכל עלינו במבט רציני שגרם לשנינו לצחוק, "תמשיכו ככה אני אצתרך להוציא אותכם מהכיתה" "סליחה המורה, פשוט לוקה לא מפסיק להצחיק אותי" אמרתי בזמן שהצחוק של שתינו גווע, "לוקה, אזהרה ראשונה" הזהיר את דנטה שהנהן קלות וכיסה את פיו כדי לא לפרוץ בצחוק "עכשיו, להתחיל בניסוי כולם" המורה אמר "אתה ממש כישרון כם להסתבך עם מורים לאחרונה" הוא משך בכתפיים מתרכז בניסוי "אני לא משתמש יותר בקסם האישי שלי, זה מרגיש מיותר" הנהנתי בהבנה "אז בגלל זה הבנות הפסיקו לנסות לרדוף אחריך?" הוא הניד בראשו לשלילה "זה בגלל שאני מרחיק אותן ממני, כי אני אוהב מישהו" חייכתי נשקתי ללחיו "עכשיו בוא נתרכז בניסוי או ששנינו נכשל" חייכתי, "בעד, למרות שמדעים זה דווקא לא הצד החזק שלי" הסתכלתי עליו מופתע "לא חשבתי שיש לך חולשות" לחשתי בקול מופתע, "אתה החולשה שלי" הוא אמר בחיוך פלרטטני "אוקיי עכשיו אתה סתם פלרטטן" הוא צחקק "אולי" מעביר אלי את המבחנות כדי שאני אתחיל לעבוד עליהן  יחד איתו. אחרי מספר דקות המבחנון התחילו להעלות עשן "אני לא חושב שזה סימן טוב.." אמרתי לדנטה מודאג, הוא הנהן לאות הסכמה, המבחנות התפוצצו ודנטה מיהר להגן עלי בגופו וכנפיו שלהבזק שניה נצבעו בלבן פנינה יפייפה, מספר רסיסי זכוכית פגעו בזרועו וחתכו אותו "כולם בסדר!?" המורה שאל בלחץ ודאגה, "כן, אבל דא- לוקה, נחתך ביד" מיהרתי לתקן את עצמי מההרגל של לפנות אליו בתור דאנטה בכל רגע נתון. "לך לאח בית ספר, אותלו גם אתה, רק כדי לוודא שהכל בסדר" דאנה מיהר להסתיר את ידו המדממת מכל הכיתה כמו מסתיר סוד, מבולבל הלכנו יחד לחדר האח. בדרך שמתי לב למשהו מוזר, הדם של דנטה.. סגול..? טוב, יכול להיות זה סתם קטע של אינקובוס וזה נורמלי לגמריי! מיד יודע. "הי, היד שלך בסדר?" שאלתי את דנטה בזמן שהאח אריק תפר את ידו, הוא הנהן "זה רק שריטה, "לא הייתי אומר שריטה, זה דורש תפרים" אריק אמר "לפחות אתה נותן שיתפלו בך" חייכתי "אני עדיין חושב שזה מיותר" הוא אמר לא מרוצה במיוחד "אוי תסתום ותן לאריק לתפור אותך בשקט" הוא הוציא לי לשון גורם לי לצחוק בקול "אתה כזה ילדותי" צחקתי "כן ואתה לא" אמר בחיוך מחזיק בידי בכל הזמן שתופרים אותו "הי, מעולם לא הכחשתי" הוא צחק נושק ללחי ברכות מוכיח ששפת האהבה שלו זה מגע פיזי.