שד מהגיהנום

80

דפקתי בדלת דמעות בעיניי, היבי פתחה את הדלת "ליסה, יש כאן אותלו מעוד עצוב!" ניגבתי את הדמעות שלא הפסיקו לזלוג, ליסה באה לדלת מבט מודאג על פניה "אותלו? מה קרה?" שאלה בדאגה תופסת בידי מכניסה אותי אליה הביתה "הוא נפרד ממני.." אמרתי בעוד הבכי מתחזק וכאב לופט כל חלק בנשמתי, היא מיהרה לחבק אותי ולהגיד לי שוב ושוב שהכל יהיה בסדר "על תבכה, הוא לא שווה את הדמעות שלך", "אבל זה כואב.." מלמלתי שוקע לחיבוק שלה "אני יודעת.." מלטפת את גבי ברכות מנחמת "על תעזבי גם את.." ביקשתי מתחנן שדבר אחד ישאר בחיים שלי, לפחות אחד. "אני לא עוזבת לשום מקום, מבטיחה" הנהנתי קלות ממשיך לבכות בכי חרישי בכאב "למה זה חייב לכאוב כל כך..?" שאלתי לא באמת מצפה לתשובה, זה כואב כי גאד דאמט אהבה זה שיט, אבל.. אני אהבתי אותו כל כך.. למה הוא היה חייב לפגוע בי ככה..? מה עם הוא מעולם לא אהב אותי וסתם ניצל אותי לסקס? "אני באמת לא יודעת אותלו.., אבל מה שאני כן יודעת זה איך להכין גלידה, כדימה זה ישפר את ההרגשה שלך" היא חייכה מעט מנסה לעודד אותי כמו שהיא תמיד עושה שיש לי יום רע. "הוא אידיוט" ליסה קבע, הנדתי בראשי לשלילה, כמה שזה כואב.. אני לא יכול לכעוס עליו..  "הוא לא אידיוט.. הוא חכם ומצחיק..  ופשוט מושלם, והוא היה שלי.." רטסונה תיפסה עלי מפעילה את מנועה הגרגורים המנחם שלה על רגליי "והלב שלי שייך לו.." הוספתי בקןל שקט, נראה שזה שבר את ליסה שהתחילה לבכות יחד איתי "אני כל כך מצטערת אותלו..", "אני פשוט לא מבין למה הוא היה חייב לפגוע בי ככה!" צעקתי חובט במשענת היד באגרוף קפוץ "הוא הבטיח שהוא לא יעזוב! הוא הבטיח שישאר איתי עד הרגע האחרון.. הכל היה שקר?!" בכיתי בכאב וגעגועים לאינקובוס ששבר אותי לחתיכות. 

מסתכל מבעד החלון בכאב "לא התכוונתי לפגוע בו.. זה רק נועד להגן עליו" מלמלתי בקול שקט מרגיש איך הנשמה לי גוססת בהדרגה מלהיות רחוק ממני, "כדימה דנטה, בוא נלך, זה רק הורס אותך לראות אותו ככה" אשה אמרה מניחה את ידה על כתפי בדאגה, נאנחתי "בואי נלך לבר.." מלמלתי רוצה רק להטביע את היגון שלי בסקס ואלכוהול, היא הנהנה "אתה לא תהיה אידיוט הלילה" קבעה מובילה לבר הקרוב "חבל, כי נראה שכבר הייתי".  נכנסו לבר עיניי עייפות, אשה ביקשה מהברמנית את שתי כוסות של האלכוהול הכי חזק שיש בבר, ואותה לאחרי משמרת, גלגלתי עיניים לא מתגעגע לחיים של סטוצים, אני מתגעגע לאותלו.. "די להיות פרצוף תחת, אתה בחיים לא תהנה עם הגישה הזו", הורדתי שוט מניח את הכוס הפוכה על הבר "אני אחרי פרידה מהיצור היחידי שאהבתי, אני לא חושב שאני אהיה שמח שוב" היא נאנחה "על תדבר ככה, דנטה אתה אינקובוס! אתה לא אמור להתאהב!" לחשה מעל המוזיקה "זה עדיין כואב!" אמרתי חזרה במגננה "אני בטוחה, אבל עד שזה יעבור" דחפה לידי כוס וויסקי גלן מקנה "תשתה, זה יעזור לך לחזור לעצמך" תפחה על כתפי והלכה לרקוד מושכת את תשומת לב של כל הבר אליה כאילו היא השמש והשאר הם הכוכבים אשר חגים סביבה, סיימתי את הוויסקי שלי מרגיש איך האלכוהול מתחיל להשפיע דוחק בי לעשות דברים שלא היה לי קודם אומץ לעשות.