שד מהגיהנום

18

נראה שדנטה שם לב  לזה,תופס את מפרק  כף ידי מושך אותי קרוב אליו ועוטף אותי בחיבוק חזק תחת קרני השמש "מה אתה עושה…?" שאלתי מובך מעט אבל לא מתנגד "אני מוודא שלא יהיה לך קר" עונה בפשטות כאילו זה דבר שקורא כל הזמן "אתה יודע.. הרבה יותר  כיף איתך שאתה לא מנסה לבעוט אותי מהמקלחת שלך" מצחקק טיפה בחיוך ממזרי "זה רק כי התייאשתי לנסות בכלל" דחפתי אותו מעט עם המרפק שלי בחיוך קל, הוא צחק בחיוך מסתכל על המים המנצנצים באור השמש של אחר הצהריים "יש לי שאלה" אומר לא מסיט את המבט מהמים, הסתכלתי עליו במבט שואל  מבולבל מעט "למה קוראים לך אותלו?" שאל ברנדומליות, בשקט רגע ארוך "אמא שלי נורא אוהבת את המחזה של אותלו ודסדמונה.. כל כך אהבה את זה שהיא היתה בהריון איתי היא החליטה לקרוא לי ככה.." צחקקתי מעט מובך מהסיפור "ניגודים מושלמים שהקנאה הרסה אותם.." חיוך קל התפשט על פניו "שייקספיר אהב טרגדיות רומנטיות" אומר כאילו הכיר את שייקספיר אישית "רגע…הכרת את שייקספיר אישית?" שאלתי מופתע מהידעה עד כמה דאנטה מבוגר בעודו נראה.. טוב, ככה! מהנהן  קלות "מי אתה  חושב  שהיה השד שייב לו על  הכתף ולשכנע אותו לכתוב  על כל התשוקה האסורה הזו?"  צחקק טיפה    וחיוך  קל  על  שפתיו "מעולם לא חשבתי שזה היית  אתה" מלמלתי  מופתע "יש המון דברים  שאתה לא יודע עלי מלאך קטן" הזיז קבוצת שיער קטנה  מהפנים שלי בעדינות  אצבעותיו מלטפות את מצחי ,עצמתי   עיניים מתענג    בשקט על   התחוש הנעיהל חום ידו על  עורי  "אתה כל כך חמוד  ככה"הסמקתי  מעט משפיל מבט "ככה איך..?" שאלתי  בשקט מקווה שימשיך  לגעת  בי "ככה..אנושי,  משהו  בך פשוט כל כך   קטן  ועדין ואני פשוט."עוצר  את עצמו מלסיים את   המשפט  נאנח,  הסתכלתי  עליו מבולבל  "אתה   לא צריך  לדאוג מזה"   קבע מנשק קלות את  מצחי מגע שפתיו עדין כל כך כמו   תמיד  גורם   לי להרגיש כמו  היצור   החיי היחידי  בכל  העולם,   מיד    אחרי זה נעמד  ופושט את   החולצה שלו קופץ  למים משפריץ עלי מטז מים גדול "היי!  רציני??"    צוחק מושך את שערו הרטוב לאחור "לא יזיק לך להתקרר טיפה" הסתכלתי  על דנטה מעוצבן  "דביל!" צעקתי עליו מודע לגמריי שזה  לא נכון,  הוא רק צחק צחוק מתגלגל חייכתי מעט מלשמוע את זה "תפסיק לצחוק!"מנסה להיראות מאיים נעמד  קצה הסלעה "או מה?"שאל בטון מתגרהה, חיוך זדוני מתפשט על שפתיו חושף ניבים חדות בצבע פנינה, "או ש.. אני לא יודע תפסיק להיות כזה מעצבן פשוט!"   משלב את הידיים על החזה מסיט מבט עצבני"אוו, קדימה, על תכעס עלי" שוחה לכיווני מושך את עצמו מהמים עור מנצנץ באור השמש החמה מטיפות מים קטנות זולגות על גופו שנראה כמו של אל יווני, גורם לליבי לעצור לשניה אחת בודדה ,"יש לי זכות מלאה לכעוס" מלמלתי משתדל לא לבהות בגופו המהפנט,הוא הסתכל עלי רגע ארוך בשתיקה רועשת ובהפתעה מנשק את קצה אפי,  וסומק מיד כיסה  את לחיי בגוון אדום  לוהט "מתאים לך אדום" מצחקק בשקט "אוי תהיה בשקט" דחפתי אותו חזרה למים ,שניה לפני שנפל  עטף את  ידיו  סביב הצוואר שלי מושך אותי איתו "עם אני נופל, אתה נופל איתי"  קובע בצחוק "תמצא חיים" שילבתי ידיים על החזה "נראה לי מצאתי" מסתכל עלי, המבט שלו.. גוון שחור אפל ועמוק.. 'הוא יפיפה..' חשבתי לעצמי בזמן שנשימתי נעתקה, "מלאך קטן"  לחש בשקט "מה..?"  שאלתי "אתה בוהה" מציין מולי מצחקק "תסתום" מושך את עצמי אל  מחוץ לשפת האגם מרגיש את העיניים של דנטה סורקות  את הגוף שלי לאט וברעב,  חייכתי לעצמי נהנה מתשומת הלב