שד מהגיהנום

32

"אני מרגיש בטוח איתך "הוא   ממלמל. חיוך קטן על פניו. הלב שלי מחסיר פעימה כאילו כל העולם עוצר מלחת וזה רק אני והוא.. והרגשות שלא ידעתי שיכולים להתקיים. תחושה חמה ומעקצצת התפשטה בגופי כמו אש בשדה קוצים כל  כאב כל יגון, כל העולם  נעלם ברגע שהסתכלתי עליו, עיניו התכולות כשמיים נוצצות כמו כוכבים ממיסות את ליבי הקפוא זה שנים. בלי לחשוב יותר מדי  משכתי אותו קרוב אלי מרגיש כאילו העולם יחרב עם שפתינו לא יגעו, אפילו לשניה אחת, רגע אחד שבו כל העולם נעלם סביבנו ואושר טהור מציף את גופי כמו שאף פעם לא חוויתי, מנשק אותו בעדינות רק מגע שפתיםם עדין, מרגיש איך ליבי מתואם עם ליבו עורו נגד עורי משכר יותר מכל יין או אלכוהול שקיים, הרצון לגעת בו רק גובר מרגע לרגע "דנטה.." לחש בקולו המתוק "כן מלאך קטן?" שאלתי בשקט מגלגל את המילים על הלשון כמו שירה. "תן לי לסמן אותך.." לחש מתחנן. בעיני ו מבט שיכור מהופנט  אחרי רגע של מחשבה הנהנתי פושט את חולצת הטי שירט שלי, אני נותן לו גישה טובה לעורי. מצמיד את שפתיו  לעצם הבריח שלי ויונק את קצת האוויר שהפריד ביננו. מתנשם מעט מהתחושה הלא רגילה שהציפה את גופי כאשר הוא סימן את עורי בהנאה, עוטף את זרועותיי סביבו לא רוצה שיפסיק אפילו לרגע אחד, אחרי מספר שניות מתנתק מהעור שלי לצערי, נאנחתי   מעביר אצבע עדינה על הסימן החדש על עורי מחייך. מושיט יד ומחזיק בגרונו מושך אותו קרוב שאוכל ללחוש באוזנו, לוחץ מעט על קנה הנשימה שלו "שתצא מכאן אני אסמן אותך עד שלא יהיה אפילו טיפת עור נקי בגוף שלך" הוא פולט גניחה קטנה שמטריפה אותי "אתה שלי מלאך קטן" קבעתי  מכרבל אותו חזרה על החזה שלי מתענג על ריחו העדין של הסבון שנודף ממנו "דנטה" קרא בקול שקט ממולל את קצות אצבעותי בידיו "ממ?" הוא מרים אלי מבט "   אני לא יכול  לחיות בלעדיך" דמעות קטנות  בעיניו  מתאפק   לא לבכות בעצמי למראה המלאך הקטן והעצוב שלי..  נושם נשימה עמוקה "תראה אתה תקוע איתי עד סוף חייך אז אל תדאג לגבי זה" הוא מצחקק טיפה "אוקיי" נראה רגוע יותר, מתכרבל מתחת לכנפיים שלי ונרדם.