שד מהגיהנום

93

הגעתי לקרחת היער, מעגל של אבנים במרכזו ואותלו.. אותלו קשור לאחד העצים מדבר עם אשה, נשמתי לרווחה לראות שהוא בסדר, לילית נעמדה מולי "דנטה, הגעת אני רואה" הנהנתי וקדתי קידה עמוקה, הסתכלתי מערב לכתיפה אשה נעלמה "בן האנוש הגיע שלם?" היא הנהנה "שלם ובריא וטהור בדיוק כמו שהוא צריך להיות" קליבן "מלכתי, אשה היא בוגדת!", "מה?!" הוא הנהן "שמעתי אותה מדברת עם הקורבן על זה שתשחרר אותו, היא נאנחה "היא מכירה את החוקים.. תכינו את הבמה" קליבן הנהן "כן מלכתי" הוא קד קידה עמוקה נעלם משם "איפה היינו?" היא פנטה חזרה אלי "הקורבן" הזכרתי לה מודאג ממצבו של אותלו "הוא טהור, הטקס יהיה מושלם" הנהנתי.

נכנסתי לחדר הכס "קראת לי?" שאלתי את לוציפר, הוא התקדם לעברי מחזיק שוט בידו "קיבלנו ידיעה כל בוגדת.. יש לך מושג מי זו?", "ל..לא" שיקרתי "שקר!" הוא סותר לפני בכוח מפיל אותי לרצפה "את בגדת בנו! בבני מינך! לשחרר את הבן אנוש?! מה קרה לך?! נחלשת!" הוא צעק קולו נוטף ערס "המדור השמיני זה טעות! זה יפר את האיזון בכל העולמות!", "שטויות! זה רעיון גאוני! זה הכל עניין של שליטה!" הוא צעק שוב "זה עניין של איזון! יש סיבה שחטאת בחטא ההיבריס!" הוא צחק "ההיבריס חל רק על בני אנוש, אשה" גלגלתי עיניים "את יודעת מה העונש על בגידה.., תתחילי לספור" פקד מצליף בגבי שוב ושוב עם שוט, גבי מדמם, "אמרתי, תתחילי לספור!" הצליף שוב "3!" דמעות זולגות מעיניי בכאב "4" "5" "6" "7" "8" "9" "10" "11" "12" "13" אני צורחת מכאב את נשמתי החוצה "14" "15" "16" "17" הכאב צורב כל חלק מגופי "18" "19" "20" גבי מדמם בלי הפסקת ממלקות השוט, נשימתי רועדת מכאב שלולית דם מצטברת תחתי, דמי שלי. הוא צחק בועט בפני מפיל אותי סופית על הרצפה, אני חסרת נשימה וכאב מפלח כל חלק בגבי הפצוע.