שד מהגיהנום

66

אני שוכב במיטה, למה אני קיים..? חשבתי לעצמי בעוד אני מתחבא מתחת לשמיכות, אני לא רוצה לחיות יותר.. אפילו דנטה לא מצליח לעודד אותי. מה עם.. מה עם אני פשוט יעצור הכל? אני אפסיק לנשום והכל יהיה בסדר, לא שאני חושב שלמישהו יהיה אכפת. אמא שלי נכנסה  לחדר "הי, איך אתה מרגיש?"  שאלה מתיישבת על המיטה לידי הוצאתי את הראש מקן השמיכות וכריות שבניתי לעצמי. "אני לא חושב שהכדורים עוזרים.." מלמלתי היא ליטפה את שערי ברוך אימהי. "לכדורים לוקח זמן להשפיע אתה יודע, עד אז אתה תרגיש יותר לא יציב" שתקתי לרגע "זה חסר היגיון!" היא צחקקה "נכון, אבל בסוף זה מתאזן והכל בסדר" אומרת ומזיזה קווצת שיער מפני בעדינות, שתקתי לרגע "אמא.." לחשתי בקול שקט "זה אי פעם יעבור?" היא נאנחה "לצערי הרב לא, אבל זה כן משתפר ככל שמטפלים בזה" הנהנתי קלות "אני מפחד.." היא חיבקה אותי גורמת לי להרגיש מוגן בים סוער של רגשות וכאב "אני יודעת, תרצה שאני אתקשר אל לוקה?" הנדתי בראש לשלילה "אני לא רוצה שיראה אותי ככה.." היא הנהנה מבט מבין על פניה. "אני מבינה, אבל תגיד לי עם תשנה את דעתך" הנהנתי, לא מתכוון לשנות את דעתי בשום שלב.אמא שלי יוצאת מהחדר. הדלקתי את הטלוויזיה לא מסוגל לשאת את השקט יותר, תוכנית ריאליטי התנגנה, זה דבילי, אבל.. יש אנשים יפים כל כך.. ואני יודע שאני לעולם לא יראה כמוהם.. איך דנטה בכלל נמשך אלי ככה? אני נוראי! חשבתי לעצמי בעוד אני מריץ במוחי את כל מה שאני שונא בעצמי "אני לא שווה את זה…" מלמלתי לא יודע למה כל המאמץ הזה עם אני לא שווה את זה בכלל, אני חסר ערך ולדנטה מגיע יותר ממני. התכווצתי לתוך הקן שמיכות, בודד וקר בעולם עשוי קרח, אני מתגעגע לדנטה..

 כאילו קרא את מחשבותי נכנס לחדר "הי מלאך קטן, מרגיש טוב יותר?" שאל, הנדתי בראש לשלילה. הוא עיקם גבות והתיישב על ידי "יום רע?" עצמתי עיניים "שבוע רע.." הוא הנהן "אני מבין, בוא אלי" אמר מושך אותי אליו גורם לי להרגיש בטוח וחמים לשם שינוי. "דנטה..  על תעשה את זה זה סתם יכאב.." מלמלתי מנסה להתנגד למגעו "על מה אתה מדבר?" שאל מבולבל, "כדי שפשוט תמצא לך מישהו שיותר מתאים לך יותר ממני" מלמלתי שם את כובע הקפוצ'ון על ראשי רוצה רק להיעלם "אותלו, מלאך שלי, על מה אתה מדבר? מישהו טוב יותר ממך?? אני לא חושב שזה קיים בכלל" נאנחתי "על תשקר לי, אני יודע שאני נוראי, אתה אפילו לא רוצה אותי בתור בן זוג שלך, ואני מבין את זה, גם אני לא רוצה אותי בתור בן זוג"  הוא הסתכל עלי רציני. מחזקים בפני בידיו מגעו עדין אך תקיף ונעים, "אני רוצה אותך בתור בן זוג שלי. ואתה טוב מספיק. אתה מדהים גאד דאמיט, אין משהו בעולם הזה שאני רוצה יותר ממך" הוא משקר קול קטן בראש שלי לחש. "בבקשה, תפסיק לשקר לי" מלמלתי מוריד את ידיו מפני ,מה אני יכול לעשות כדי להוכיח לך אחרת?" חשבתי לרגע "תהיה החבר שלי?" שאלתי מציע "נעשה, אתה בן זוג שלי עככשיו"  אמר ונישק את שפתי בעדינות מדהימה. "ו..תהיה מודע שיש לי הפרעה דו קוטבית.." אמרתי מוסיף במלמול, "לא אכפת לי מה יש או אין לך, אני רוצה אותך, אתה חשוב לי" נישק אותי שוב "אני אוהב אותך" מלמל בין הנשיקות. 

אני לא מבין מה הוא מוצא בי אבל אני שמח, כמה שמח שאפשר להיות במצב הזה לפחות,  "גם אני אוהב אותך, דנטה.." לחשתי מושך אותו רוב לנשיקה מתוקה.