שד מהגיהנום

77

מה קורה עם דנטה לאחרונה? הוא קנאי ומגונן, זה צד שלו שמעולם לא ראיתי כודם, והנבואה.. על איזו נבואה מדובר..? אני צריך לגלות. קבעתי עובדה במוחי "מלום מלוס.." מלמלתי לעצמי, מיהרתי לארוז תיק, זה כמעת חורף אבל בטוח עדיין יש תפוחים. נסעתי לפרדס הקרוב נעצר מול מבוך קש "שום דבר לא יהיה קל הא?" יצאתי מהאוטו נעמד מול הכניסה למבוך, נושם נשימה עמוקה ומתחיל לדקלם "Hikrey Picari, Hikrey Picari Where will boy go? He will go east he will go west he will go to the crow's nest,Hikrey Picari  Hikrey Picari" דקלמתי שוב ושוב בתוך המבוך מחקה לתשובה, נעצרתי במקומי "Hikrey" הצבעתי לצד שמאל מגיע למרכז המבוך בו עומד עץ תפוחים עתיק, "מלום מלוס" לחשתי וכתפתי את התפוח שלחש לי בשמו, נגסתי והבזק של חזיון עברו כנגד עיניי, שדים עומדים במעגל במרכז יער, דנטה מדמם על הרצפה קשור בשלשלאות, יגון על פניו, אישה חזקה צוחקת מדקלמת מילים בלטינית, לא.. שערי הגיהנום! לא סיימתי את החזיון, זרקתי את התפוח מידי מזוזע "לאלאלא! אסור לזה לקרות!" אמרתי בלחץ והיסטריה רץ חזרה למכונית "אני חייב להזהיר את דנטה!" נכנסתי לאוטו, אבל קודם, אני צריך תמיכה, נסעתי חזרה לבית לוקח גירים נרות ופעמון, ציירתי מעגל כישוף על הרצפה נשמתי עמוק והתחלתי לדלקם " Spirits of the forest, i pronounce my intentions to thee Come forth an seek me and equal we will be. Not master and servant, but familiar to  familiar,  To share our   knowledge our spirit ans our traits."  ישות תומכת לא תזיק במצב הזה, חשבתי לעצמי, צלצלתי בפעמון שלושה פעמים נושם עמוק מחכה לראות מה יגיע, חיכיתי עוד כמה רגעים, כלום לא קרה. "היה שווה לנסות" סידרתי חזרה את הדברים  במקום וקרסתי על המיטה מוטש. 

העם דנטה ידע שזה עומד לקרות..? אם כן למה הוא לא סיפר לי? טוב, לא לחשוב על זה יותר מידיי, הכל יהיה בסדר, דנטה לא יפגע. חשבתי לעצמי בשקט, דפיקה נשמע בדלת "אותלו, אפשר להיכנס?", "כן!" אימי נכנסה לחדר חיוך גדול על פניה, היא מחזיקה משהו מאחורי גבה "מה זה החיוך הזה..?" שאלתי בחשדנות "מצאתי משהו בכניסה לבית, ואני חושבת שאתה תאהב את זה" היא הוציאה ממאחורי גבה חתולה קטנה טריקוליטאית, עיניה אפורות "איזה מתוקה!" אמרתי בהתלהבות, מגרד את ראשה בעדינות,  על הקיר צל של גובלין "מה את עושה כאן?" שאלתי בקול שקט "אתה זימנת אותי" היא יללה, מופתע הסתכלתי עליה "ואיך קוראים לך..?" שאלתי בקול שקט מקווה שאימי לא תשמע "רטסונה", "היא ממש מדברת איתך" אימי חייכה חיבקה אותי "אה.. אני יכול לבחור לה שם?" שאלתי, היא הנהנה מזיזה קבוצת שיער מפני, "רטסונה" אמרתי מלטף אותה "זה שם יפיפה" חשבתי לרגע "שומרים אותה??" אמא שלי צחקה וחיוך על פניה "כן, רטסונה חיה כאן עכשיו" קפצתי וחיבקתי אותה "את הכי טובה שיש!" צוחקת מחבקת אותי "אני שמחה" היא נשקה למצחי "האוכל יהיה מוכן בקרוב" יורדת למטה משאירה אותי ואת רטסונה לבד "אז, רטסונה, אני אותלו, ואני שמח שאת הישות התומכת שלי" היא גרגרה והתחכה בידי, חייכתי מאושר "ושבחרת בצורת חתול בתור מסווה" היא גרגרה ולא אמרה מילה, לקחתי תמונה שלנו יחד ושלחתי לדנטה "יש לי ישות תומכת עכשיו!" דנטה הגיב תוך מספר דקות "אני לא בטוח מה חמוד יותר אתה או החתולה, אבל אני נוטה לכיוון החתולה" צחקתי "חסר לך שזה רציני" כתבתי לו חזרה עם חיוך דבילי על פני שוכח לגמרי מכל הבעיות שלי.

דנטה נכנס דרך החלון לקראת הערב "הי מלאך שלי" ישבתי עם רטסונה על המיטה "הי! תכיר את רטסונה!" דנטה הסתכל עליה לרגע "יש לך ישות תומכת אני רואה" מחייך התיישב לידי, הנהנתי בהתלהבות מניח את ראשי על כתפו "התגעגעתי אליך" שיחקתי עם אצבעותיו, הוא חייך "ראית אותי היום", "זה היה מזמן אבל" הוא צחק מלטף את לחי באגדולו "ועכשיו אני כאן" לחש, התמסרתי למגעו המלטף "הבטחתי לך שאני אפצה אותך" לחשתי לו מחייך בציפיה "מה תכננת?" הרים גבה מחייך "שב, ועל תזוז" שתקתי לרגע מסתכל על רטסונה "זה רעיון טוב שאת תצאי החוצה" היא יללה וצעדה החוצה הולכת לחפס את אמא שלי.