נכנסתי למפרסת בשקט משתדל לא להרעיש,נתקעתי בכיסא שישב באמצע הדרך "פאק" מלמלתי בלחש אשה יצאה מהחדר במהירות מחטיפה אגרוף לפני כמכת מפילה אותי מעבר למעקה "אייי!" צעקתי בכאב, היא התחזקה מהפעם האחרונה.. "משוגע אחד! חשבתי שאתה פורץ!" הסתכלתי עליה בכעס "זה לא סיבה להרביץ לי!", "זה סיבה טובה מעוד! דביל" קבע עינייה נוצצות כחול קפוא "אוקיי ניצחת" שפשתי את הלסת שלי בכאב "מה אתה עושה כאן בכל מקרה?" נאנחתי "איך גורמים לאותלו להפסיק להיות מחור..?" שאלתי כאב ממלא את עיניי "אוי דנטה.. זה יכאב, לשניכם" היא אמרה עצב ממלא את קולה באמפתיה שלא הכרתי קודם "הוא לא אוהב אותי! זה מספיק כואב לדעת שהכל שקר!" דמעות עלו בעיניי "אני יודעת שזה כואב אבל אתה רק נפגע שאתה איתו", "אני לא יכול לשחרר.." מלמלתי מתקבץ במקומי "אתה חייב" אומרת מניחה את ידיה על כתפייי "אני יעשה את זה מחר.." לא מרוצה מזה בעצמי אבל חייב לגמור עם זה לפני שימות לי בידיים.
אחרי לילה חסר שינה הלכתי לבית ספר, אני חייב לעשות את זה.. "אני מאמינה בך, דנטה" היא מפתיעה אותי בחיבוק מהיר משאירה אותי לבד עם אותלו.. המלאך שלי.. הכאב של נפשי ואושר חיי.. ניגבתי דמעה קטנה מעיני מתקדם לעבר הלוקר שלו "בוקר טוב דנטה!" הוא חייל נשק לשפתי, הרחקתי אותו ממני מבתי קר ומנותק "תקשיב..", "מה קרה?" שאל מודאג פחד מזדחל לקולו "זה היה כיף והכל אבל.. זה לא יכול להמשיך, אנחנו צריכים להיפרד", הוא לא נראה מאמין מתחיל לצחוק בהיסטריה דמעות בעיניו "זה בדיחה נכון? בבקשה תגיד שזה בדיחה סדיסטית במיוחד" נאנחתי מחניק את הדמעות שעמדו בגרוני "זה לא בדיחה" צחוקו גוועה והוא החל לחבוא בחזהי באגרופים קפוצים "לא.. לא לא דנטה! אתה משקר!" אחזתי בידיו בעדינות "אני מצטער.." אמרתי בכאב הולך משם משאיר אותו עם לב מרוסק בידיים, והלב שלי.. נשבר יחד איתו.
כאב לי לכתוב את הפרק הזה, תהנו
YOU ARE READING
שד מהגיהנום
Romanceמה קורה ששד ובן אנוש מתחברים? BL טריגרים יופיעו בתחילת כל פרק, סמאט ברמות
