שד מהגיהנום

91

 "קליבן" הוא חייך חושף שיניים "זה אני" הוא התיישב לידי "אותה שחצנות, כן, זה אכן אתה" הוא צחק "לא שמחה לראות אותי?", "אין לי מצב רוח" משכתי בכתפיי "מה יש?" שאל עיניו האפורות נעוצות בי "אני פשוט לא חושבת שזה רעיון טוב לפתוח את שערי הגיהנום", "באמת? את לא רוצה להיות חופשיה לגמרי ולעשות כל מה שאת רוצה?" הרמתי אליו מבט "כבר קיבלתי את מה שאני רוצה! אני חופשיה! אבל באיזה מחיר קליבן?" הוא נאנח "במחיר חייהם של אלפים" הוא אומר את זה בכזו קלילות שמשגעת אותי "אוי לוציפר, התרכחתי.." מלמלתי לעצמי "תרגעי, הכל יסתדר כמו שהיה אמור להיות, הטקס יהיה עוד יומיים וכולם יהיו בסדר", "אתה מתכוון הגיהנום יהיה בסדר" הוא הנהן "בדיוק" נשכבתי על החול "אתה מועיל בדיוק כמו סטולס", הוא צחק קם והלך משם לא אומר מילה, יומים.. יומים לפני שהכל ישתנה.. 

יש יומיים עד הטקס, אני חייב להחביא אותו עד שזה יעבור "אתה בטוח מסתדר עם המדורה?" שאלתי מצחקק "כן!" הוא בברור לא מסתדר "באמת? זה לא נראה ככה", "תסתום אני יצליח!" לפני שהספיק להדליק את האש שני שדים תפסו אותו רצים משם, מבט מבועט על פניו, "אותלו!" מיהרתי אחריהם אבל הם לקחו אותו.. הם לקחו אותו ממני!

פרק קצר אבל עם מידע מעוד חשוב לשאר הסיפור