שד מהגיהנום

73

"וסיימנו כאן, אתה משוחרר, לוקה, תבוא בעוד שבוע כדי להוריד את התפרים" הוא הנהן "אני יזכור, ביי" נופך אל האח הנחמד ויצא יחד איתי "ממה אתה חושב שהפיצוץ הזה קרה?" הוא חשב לרגע "או כישורי המדעים שלנו, או.." הוא אמר מהורהר "או..?" שאלתי "או הדינמיקה המפוצצת שלנו" הסתכלתי עליו במבט מיואש מתאפק לא לצחוק, דחפתי מחברת בפניו "אתה צריך לסתום!" קבעתי צוחק "למה??" הוא צחק יחד איתי חיוך זחוח על פניו "כי לפעמים יש פעמים שאתה אידיוט מידיי כדי לתאר את זה במילים" אמרתי בצחוק מיואש "אז אין לנו דינמיקה מפוצצת?" שאל בשיא הכנות, שתקתי לרגע "לפעמים אתה ההגדרה המושלמת להימבו, חתיך אבל אידיוט" הוא חיבק אותי סביב כתפי  בחיוך "אווו אתה חושב שאני חתיךך"  אמר בהקנטה כמו ילד קטן "אתה לא אמור להיות בוגר יותר??" הוא צחק "אני אהיה בוגר יותר ברגע שתודה שיש לך קראש עליי" הסתכלתי עליו במבט מיואש "אתה הבן זוג שלי, ברור שיש לי קראש עליך!" הוא חייך מרוצה מעצמו "מה אתה מרוצה מעצמך כל כך?" שאלתי מבולבל מעט "יש לי את החבר המושלם, ברור שאני אהיה מרוצה" הסמקתי והשפתי את ראשי מטה, הוא הרים את סנטרי מלא מכריח אותי להסתכל בעיניו השחורות, הוא יפיפה.. חשבתי לעצמי בזמן שנשימתי נהיית כבדה מרגע לרגע. "נשק אותי.." התחננתי "מה?" שאל מופתע מעט "נשק אותי עכשיו" הנחתי את ידי כל צווארו מושך אותו קרוב נעמד על קצות אצבעותי כדי להגיע לשפתיו. הוא הצמיד אותי בעדינות לקיר מנשק אותי, מילים לא יוכלו לתאר את התחושה שעברה בגופי ברגע ששפתיו נגעו בשפתי מגע מתוק ועדין שכמעט גורם לי להתעלף. הכל נעצר ברגע שמורה צעק לנו "תפסיקו להתמזמז במסדרון ותחזרו לכיתה!" פני העלו סומק "ס..סליחה!" דנטה צחק "אתה מובך מזה שאנשים רואים אותנו מתנשקים?" שאל מרים גבה "מה? לא!" שיקרתי ושתקתי לרגע "אוקיי כן, טיפה, אני לא אוהב שאנשים מסתכלים עלינו מתנשקים, זה קריפי!" הוא צחקק "אוקיי זה פייר, אני מבין את זה" הזיז קבוצת שיער מפני בעדינות "בוא נחזור לכיתה לפני שנחטוף" הוא הנהן קלות הולך חזרה לכיתת מדעים "חושב שעדיין נצתרך לעבוד על הפרויקט הזה אחרי כל מה שקרה?" שאל "האמת, אין לי מושג, אבל אני מקווה שלא".